משנה. כל הנסקלין נתלין, דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים אינו נתלה אלא המגדף והעובד עבודה זרה.
עיין בגמ' (מה:) "תנו רבנן והומת ותלית יכול כל המומתין נתלין, תלמוד לומר כי קללת אלהים תלוי מה מקלל זה שבסקילה, אף כל שבסקילה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים מה מקלל זה שכפר בעיקר, אף כל שכפר בעיקר". וברש"י (בד"ה אף כל) פירש וז"ל אין לך לרבות אלא העובד ע"ז עכ"ל. ונראה דהעובד ע"ז נקרא מגדף, וראייה לכך דכתיב בפרשה של עובד ע"ז ביחיד (במדבר ט"ו:ל"א) "והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר, את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה". וכן משמע מדברי הרמב"ם (פ"ב מהל' עבודת כוכבים ה"ו) וז"ל כל המודה בעבודת כוכבים שהיא אמת אף על פי שלא עבדה הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא, ואחד העובד עבודת כוכבים ואחד המגדף את ה' שנאמר והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף, לפיכך תולין עובד עבודת כוכבים כמו שתולין את המגדף ושניהם נסקלין וכו' עכ"ל. ומבואר דהעובד ע"ז הוי בכלל מגדף את ה' ולפיכך תולין את העובד ע"ז כמו שתולין את המגדף. ועיין בגמ' בכריתות (דף ז:) "ת"ר את ה' הוא מגדף, איסי בן יהודה אומר כאדם האומר לחבירו גירפתה הקערה וחיסרתה, קסבר מגדף מברך את השם הוא, ר' אלעזר בן עזריה אומר כאדם האומר לחבירו גירפתה הקערה ולא חיסרתה, קסבר מגדף היינו עובד ע"ז. תניא אידך את ה' רבי אלעזר בן עזריה אומר בעובד ע"ז הכתוב מדבר, וחכמים אומרים לא בא הכתוב אלא ליתן כרת למברך השם". ומבואר דאיסי בן יהודה ור' אלעזר בן עזריה נחלקו בביאור הקרא "והנפש אשר תעשה ביד רמה ומן הגר את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה", אי מיירי במברך את ה' או בעובד ע"ז, ולר' אלעזר בן עזריה עובד ע"ז הוי בכלל "מגדף את ה'", והרמב"ם פסק כראב"ע, ומשו"ה תולין את העובד ע"ז כמו שתולין את המגדף297ועיין ברמב"ם פט"ו מהל' סנה' ה"ו, ובס' עבודת המלך פ"ב מהל' עכו"ם ה"ו..
אמנם עיין ברש"י (כריתות דף ז: ד"ה ולא חיסרת) וז"ל קסבר היינו עובד עבודת כוכבים כגון משורר ומזמר לעבודת כוכבים וכו' עכ"ל. ונראה דלרש"י רק המשורר ומזמר לעבודה זרה הוי בכלל מגדף, דכשאומר דברי שבח לע"ז הרי זה מחרף ומגדף להקב"ה, וכן משמע מדברי השיטמ"ק (כריתות דף ב. ד"ה והמגדף) וז"ל פרש"י דלמ"ד המגדף היינו עובד ע"ז וכו' היינו משורר ומזמר לעבודה זרה וכו' אלא משורר בפה ומשבח ע"ז וזהו חירוף כלפי מעלה וכו' עכ"ל. ועיין בתוס' (כריתות דף ז: ד"ה מגדף) וז"ל פירש"י מזמר ומשורר לעבודת כוכבים, וקשה אמאי פירש כן אי משום דלית ביה מעשה לימא כגון שקיבלו באלוה שאמר לו אלי אתה, אלא נראה דמגדף היינו עובד עבודת כוכבים בזיבוח וקיטור והיינו כרת דכתיב בעבודת כוכבים עכ"ל. ונראה דלפי תוס' רק העובד ע"ז בזביחה והקטרה הוי בכלל מגדף, מפני שעובד ע"ז בעבודות פנים שהן מיוחדות להקרבת קרבנות לה' ואם השתמש בהן לע"ז הרי זה מחרף ומגדף להקב"ה.298ורבינו זצ"ל אמר בשיעוריו למס' כריתות דמשמע מדברי התוס' שהעובד ע"ז כדרכה חייב מדין ע"ז אך אינו בכלל מגדף, ועיין בשיטמ"ק כריתות (דף ב. ד"ה מגדף) וז"ל דמ"ד דמגדף דקרא היינו עובד עבודה זרה מיירי בעובד ע"ז בד' עבודות שלא כדרכה או בשאר עבודות כדרכה עכ"ל. וי"ל דתוס' חולק על השיטמ"ק וס"ל דרק בד' עבודות הוי ליה בכלל מגדף, שהשתמש בעבודות שהן מיוחדות לה' לעבוד ע"ז, משא"כ בעובד ע"ז כדרכה. ועוד הוסיף רבינו זצ"ל (בשיעוריו למס' כריתות) דקיי"ל דמומר לע"ז אסור באכילת קרבן פסח מלאו ד"כל בן נכר לא יאכל בו", והמנ"ח (מצוה י"ג אות ב') נסתפק אם יש לאו זה במומר לחלל שבת דהוי מומר לכהת"כ או לא, והגר"ח זצ"ל נקט דאע"פ שמומר לחלל שבת הוי מומר לכהת"כ מ"מ אינו בכלל הלאו דכל בן נכר לא יאכל בו דרק העובד ע"ז הוי בכלל בן נכר. אמנם נראה דמגדף את ה' הוי בכלל בן נכר דיש בעבירת מגדף חלות רשעות דעבודה זרה, והריהו בכלל מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, והוי בכלל הלאו ד"כל בן נכר לא יאכל בו". (ועיין בשיעורי הגרי"ד למס' כריתות דף ז:).