משנה היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות, אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין, שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא וכו' ואם אינו יודע להתוודות אומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי.
עיין ברמב"ם (פ"א מהל' תשובה ה"א) שכתב וז"ל כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים, וידוי זה מצות עשה, כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח, וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה, ויתודו וידוי דברים שנאמר והתודה אשר חטא עליה, וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להן במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו וכו' עכ"ל. ומבואר דוידוי מעכב כפרה בחייבי מיתת ב"ד ומלקות וחייבי קרבן דאינם מתכפרים אא"כ מתודים. ועיי"ש ברמב"ם שכתב "כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עוני לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה", ומסתימת דבריו משמע דאף בחייבי מיתת ב"ד צריך להתודות בלשון הזה, אמנם מהמשנה מבואר דאין צריך לומר כל הלשון של וידוי כדי שתיכפר בחייבי מיתת ב"ד, אלא אם אמר "תהא מיתתי כפרה על כל עונותי" סגי אע"פ שאינו מפרט את החטא ואינו מתחרט ומקבל על עצמו קבלה להבא שלא לחטא. וצ"ע.
ונראה לבאר דיש ב' דיני וידוי: א) וידוי מהוה חלק מעצם מעשה התשובה, דלא סגי בהרהור תשובה בלב אלא שצריך לפרוט את התשובה בפה, וכמש"כ הרמב"ם (פ"ב מהל' תשובה ה"ב) וז"ל ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד וכו' וכן יתנחם על שעבר וכו' וצריך להתדות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו עכ"ל. ב) דין וידוי המכפר מדין כפרת דברים. ונראה דוידוי של הכה"ג ביוה"כ הוי חלות דין וידוי דברים בפנ"ע בלא קיום תשובה, דאין הוידוי של הכה"ג מהוה מעשה תשובה, דהרי תשובה היא שייכת לכל יחיד ויחיד מישראל בנפרד, ואין הכה"ג עושה תשובה בעבור שאר אחיו הכהנים, וביתו, וכלל ישראל. אלא על כרחך דחל דין בפ"ע דכה"ג מתודה מדין כפרת דברים. ונראה דיש נפ"מ בין דין וידוי דהוי חלק ממעשה התשובה לבין דין וידוי מדין כפרה, דוידוי מדין כפרה א"צ לכלול חרטה על החטא וקבלה להבא, משא"כ וידוי דחל מדין מעשה התשובה צריך לכלול בתוכו חרטה וקבלה להבא, ולכן כה"ג מתודה מבלי להזכיר חרטה וקבלה להבא (עיין בלשון המשנה יומא לה: וברמב"ם פ"ב מהל' עבודת יוה"כ ה"ו, פ"ד הל' עבודת יוה"כ ה"א –ה"ב) דוידוי כה"ג חל מדין וידוי המכפר ולא מדין מעשה תשובה. וי"ל דההלכה שבמשנה דכל המומתין מתודין היינו מדין כפרה דבעינן וידוי דברים כדי שיתכפרו, אך אין זה הלכה של וידוי מדין מעשה תשובה, ולכן סגי באמירת תהא מיתתי כפרתי, דבעינן רק וידוי שכולל הזכרת החטא וכדמצינו בעכן "ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וכזאת וגו'" כדאיתא במשנה.296ועיין באגרות הגרי"ד הלוי פ"א מהל' תשובה ה"א.