תוס' ד"ה בית הסקילה היתה חוץ לשלש מחנות וז"ל היינו בירושלים דאיכא שלש מחנות ובתי דינין שבכל עיר ועיר היתה בית הסקילה חוץ לעיר כדפי' הקונטרס והיינו משום דכל עיירות המוקפות חומה יש להן דין מחנה ישראל כדתנן בפרק קמא דכלים עכ"ל.
עיין ברש"י (ד"ה חוץ לשלש מחנות) שכתב וז"ל בירושלים הוא דשייך למימר דאיכא עזרה מחנה שכינה והר הבית מחנה לויה וכל העיר מחנה ישראל וכו' עכ"ל. ונראה דבירושלים כל ג' המחנות נתקדשו בדרגות שונות של קדושת המקדש – דמחנה שכינה – העזרה הוי מקום שנתקדש בקדושת מקדש לעבודה, ומחנה לויה – הר הבית הוא מקום שנתקדש בחלות שם לפני ה' לענין מצות לולב כל ז' ולמתן בהונות דמצורע ולענין מצות תקיעה בחצוצרות, ומחנה ישראל – דהיינו כל העיר דירושלים - נתקדשה בקדושת מקדש לענין אכילת קדשים קלים, ומע"ש. ויש בכולן איסור לטמאים, דבעזרה יש איסור כניסה בטומאת מת, ובהר הבית חל איסור בטומאה היוצאת מגופו דזב וזבה, ובירושלים איסור לטומאת מצורע. ונראה לומר דכל ג' קדושות הן דרגות שונות בקדושת מקדש. ועוד נראה לומר דקדושת ירושלים מדין מקדש היא קדושת מחיצות ואינה תלויה בחלות קדושת א"י, דהרי במדבר חל דין ג' מחנות ולא היתה שם קדושת א"י ואעפ"כ חלה קדושת מקדש וג' מחנות במחיצות וקלעים, משא"כ קדושת א"י חלה ע"י כיבוש וחזקה. ויש ראשונים דס"ל (הרמב"ם פ"ו מהל' ביהב"ח הט"ו) דלגבי ירושלים קיי"ל דקידשה לעת"ל מקדושת שלמה דהיינו מקידוש ראשון, ואילו קידוש א"י נתקדשה לעת"ל רק בקידוש שני של עזרא. ויש לעיין בע' שנה של גלות בבל דלא חלה קדושת א"י היאך חלה קדושת ירושלים, ועל כרחך מוכח דקדושת ירושלים אינה תלויה בקדושת א"י, דקדושת ירושלים הוי קדושת מחיצות ונתקדשה בקידוש ראשון אף לעת"ל, משא"כ קדושת א"י הוי קידוש דכיבוש וחזקה ובגלות בבל הקדושה ראשונה של א"י נתבטלה. וכן מוכח משיטת בעל ספר התרומה (ספר התרומה הל' ארץ ישראל) דבזה"ז ליכא קדושת א"י מה"ת דקיי"ל דלא נתקדשה לעת"ל (אף בקידוש שני)294וכ"כ בשלטי גיבורים קידושין (דף טו. מדפי הרי"ף אות ב')., ואעפ"כ חלה קדושת ירושלים, ומוכח דקדושת ירושלים אינה תלויה בקדושת א"י, דהוי חלות קדושת מחיצות שנתקדשה ע"י מחיצות וקיימת אע"פ שהמחיצות נתבטלו. אמנם נראה דקדושת בתי ערי חומה הוי חלות קדושה בקדושת א"י, והא דמשלחין מצורע מבתי ערי חומה הוא דין מסוים ד"בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" ולא מלאו ד"ולא יטמאו את מחניהם" (כמו ירושלים). ולכאורה דין שילוח מבתי ערי חומה אינו מדין קדושת מחנה ישראל, והראייה דכתב הרמב"ם (פי"ב מהל' שמיטה ויובל הט"ו) דבערי חומה בטלה קדושתן מיהושע ונתקדשו ע"י עזרא. והק' הראב"ד דלכאורה יסוד קדושת בתי ערי חומה הוי קדושת מחיצות, וא"כ צ"ל דינם שוה לירושלים דעדיין נתקדשה. ותירץ הגר"מ זצ"ל דבערי חומה יש ב' דינים – א) חלות קדושת מחיצות מדין אשר לו חומה שעדיין קדושה אע"פ שנפלה מחיצת החומה, ב) חלות קדושת ארץ ישראל דדין קדושת בתי ערי חומה הוי פרט בחלות קדושת א"י, ומשנתבטלה קדושת הארץ ופקע קדושת א"י פקע נמי דין קדושת בע"ח ואע"פ שעדיין יש לעיר חומה ומחיצות, דקדושת בתי ערי חומה אינה תלויה רק במחיצות בלבד אלא גם בקדושת א"י, משא"כ קדושת ירושלים תלויה רק בקדושת מקדש בלבד ואע"פ שבטלה קדושת א"י בזמן גלות בבל מ"מ קדושת המקדש וירושלים לא בטלה295ועיין בחידושי הגר"מ הלוי (פי"ב מהל' שמיטה ויובל הט"ו) ואכמ"ל.. ולכאורה לפי"ז צ"ע בדברי התוס' שכתבו דבע"ח נתקדשו בקדושת מחנה ישראל, דלכאורה דין קדושת מחנה ישראל הוי דין בקדושת מקדש, ואין זה שייך לקדושת בתי ערי חומה שנתקדשו בקדושת א"י, וצ"ע.