גמ'. א"ר ששת ארישא קאי, והכי קאמר בחקירות, אפילו שנים אומרים ידענו ואחד אומר איני יודע עדותן בטילה. כמאן כרבי עקיבא דמקיש שלשה לשנים.
עיין בתוס' (ד"ה כמאן כר' עקיבא וכו') וז"ל פ"ה ר' עקיבא מקיש שלשה לשנים במסכת מכות (דף ה:) מה שנים אינן נהרגין עד שיזומו שניהם אף שלשה עד שיזומו כו' וזה אי אפשר להזימן ואף על פי דר"ש קאמר להך מילתא התם דאילו ר' עקיבא מקשינהו להכי מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה ומיהו אית ליה נמי דר"ש ומוסיף הוא וקשה לפי' דה"ל למינקט הכא דר"ש היא דאמר הכי בהדיא ועוד דבתר הכי קאמר דלא כר"ע אלא כמאן ויש לפרש דהא דקאמר עד שיזומו שלשתן היינו כשכוונו עדותן אבל אמר איני יודע כנמצא אחד מהם קרוב או פסול דמי דלרבי שמעון תתקיים העדות בשאר ולר"ע עדותן בטלה והיינו דקאמר כר"ע והשתא ניחא דקאמר בתריה דלא כר' עקיבא אלא כר"ש עכ"ל. והנה יש לעיין בהא דחל דין נמצא א' מהם קרוב או פסול כשא' אומר איני יודע בחקירות דהרי העד הוי עד כשר, וצ"ל דמאחר שאמר איני יודע בחקירות חל חסרון בגופה של העדות, ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אמנם צ"ב מ"ש האומר איני יודע בחקירות דחל דין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, משלשה שבאו לב"ד להעיד וא' אומר אינני זוכר את פרטי המעשה (ולמשל אם אמר אינני זוכר אם הרג אדם או בהמה) דהוא אינו עד בכלל ואינו מצטרף לשאר העדים, וה"נ נימא דהאומר איני יודע בחקירות אינו עד כלל ואינו מצטרף לשאר העדים, ואמאי חל דין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וי"ל דמוכח מכאן דמכיון שאמר סיפור המעשה ורק אמר איני יודע בחקירות דהוי עד וחלה הגדת עדות אלא שאין עדותו מכוונת ולכן בטלה הגדתו דיש חסרון בגופה של העדות, וחל דין דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה לפסול את שאר העדים. משא"כ אם עד א' אומר שאיננו זוכר את סיפור המעשה דלא הוי עד כלל ואינו מצטרף לכת ולכן לא אמרינן דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה.
והנה עיין ברמב"ם (פ"ב מהל' עדות ה"ג) וז"ל היו העדים מרובים שנים מהן כיוונו עדותן בחקירות ובדרישות והשלישי אומר איני יודע תתקיים העדות בשנים ויהרג, אבל אם הכחיש את שניהן אפילו בבדיקות עדותן בטלה עכ"ל. ומבואר דהרמב"ם פסק דאם השלישי אומר איני יודע תתקיים העדות בשנים ולא חל דין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ונראה דהרמב"ם חולק על מש"נ בשיטת התוס' וס"ל דעד האומר איני יודע בחקירות לא חלה הגדת עדות כלל, ואינו מצטרף לשאר עדי הכת, ולכן לא אמרינן דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ועוד יתכן לומר דאף הרמב"ם סובר דחל דין עדות מפאת סיפור המעשה בלבד, ומ"מ לא חל דין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אא"כ הגברא הוי קרוב או פסול, משא"כ הכא כשאמר העד השלישי איני יודע בחקירות שהגברא הוי עד כשר ורק שהגדתו פסולה משום שאמר איני יודע בחקירות לא חל דין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מחמת הגדת עדות שנתבטלה.
ויש לעיין בהמשך דברי הרמב"ם "אבל אם הכחיש את שניהן אפילו בבדיקות עדותן בטלה", ולכאורה אין לומר דהטעם שעדותן בטלה הוא משום שא' מהעדים משקר והוי עד פסול, ובטלה העדות מדין נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה, דהרי חלות שם עד פסול בגברא אינו חל אלא לאחר כדי דיבור מהעדות (כדמבואר בגמ' ב"ק דף עג.292דאיתא שם "תנן גנב ע"פ שנים וטבח ומכר על פיהם ונמצאו זוממין משלמין את הכל, מאי לאו שהעידו על הגניבה וחזרו והעידו על הטביחה והוזמו על הגניבה וחזרו והוזמו על הטביחה ואי ס"ד למפרע הוא נפסל הני כיון דאתזמו להו אגניבה אגלאי מילתא למפרע דכי אסהדו אטביחה פסולין הוו, אמאי משלמין אטביחה, והלכתא שהעידו בבת אחת והוזמו". וכתבו התוס' (ד"ה שהעידו) וז"ל דכיון שהעידו בבת אחת ליכא למימר בשעת עדות טביחה פסולין היו אף על גב דלמפרע הוא נפסל דכיון שהעידו בבת אחת כשרים היו כשהעידו על הטביחה כיון שהיו יכולין לחזור בהן על העדות של גניבה דתוך כדי דיבור הוה עכ"ל. ומבואר דאפילו לפי אביי דעד זומם למפרע הוא נפסל מ"מ פסול הגברא של העד המשקר לא חל עד לאחר תוך כדי דיבור של עדותו, ונמצא שבשעת הגדת העדות כשר היה. ועיין ברשימות שיעורים למס' ב"ק דף עג. ד"ה שהעידו בב"א.) ובשעת ההגדה היה עד כשר. ונראה דהטעם שכל העדות נתבטלה הוא משום שחל צירוף לכת אחת, ומאחר שיש הגדת עדות שקר בטלה כל העדות מדין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. והרמב"ם מחדש דאף בהכחשה בבדיקות חלה הגדת עדות שקר, ועובר בלאו דלא תענה. משא"כ איני יודע בחקירות אינו מבטל את שאר העדות דבאומר איני יודע בחקירות לא חלה הגדת עדות כלל, וליכא צירוף לשאר עדי הכת. א"נ י"ל דהרמב"ם סובר דדין ביטול העדות חל מדין נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, והרמב"ם סובר דבהכחשה בחקירות או בבדיקות דעבר על לאו דלא תענה חל בגברא חלות שם עד שקר ומבטל את שאר העדות מדין נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, משא"כ באיני יודע בחקירות דהגברא הוי עד כשר אלא שהגדתו פסולה במקצת דלא אמר את הזמן בדיוק פסק הרמב"ם דתתקיים העדות בשאר עדי הכת, דלא חל דין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מחמת הגדת עדות שבטלה במקצת, אלא ביטול העדות תלוי בפסול גברא ובדין נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה.
והגר"מ זצ"ל ביאר דאין לומר דעדותן בטלה מדין נמצא א' מהן קרוב או פסול, דהרי הרמב"ם לא הביא דין נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה עד פרק ה' מהל' עדות (ה"ג), ואילו דין הכחשה בבדיקות הביא בפ"ב מהל' עדות (ה"ב). וי"ל דבהכחשה בחקירות ובבדיקות אין עדותן בטלה מחמת פסול הגברא ומדין נמצא א' מהן קרוב או פסול או מחמת שהגדת אחד מהעדים הוי הגדת שקר ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, אלא דיש הלכה דהכחשה דעדים המחכישים זה את זה שניהם פסולים וכל עדות הכת נפסלה בתורת ודאי, דכי היכי דכשיש כת של ב' עדים וא' אומר כליו לבנים וא' אומר כליו שחורים חלה הכחשה ועדותן בטלה דכל א' מכחיש את עדותו של חבירו, ה"נ כשיש כת של ג' עדים ושנים אומרים כליו לבנים וא' אומר כליו שחורים יש הכחשה זה לזה ועדות הכת בטלה מדין הכחשה, ולא משום דנקטינן שהא' שאמר כליו שחורים מעיד שקר ולכן עדות שאר הכת בטלה מדין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, אלא דכל עדות הכת בטלה מדין הכחשה דנפסלין בתורת ודאי דהעדות הוא בלתי נכון. משא"כ באיני יודע בחקירות דליכא חלות הכחשה ולא נפסלה כל הכת משום אינו נכון, אלא דסד"א דהעדות בטלה מדין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, והרמב"ם מחדש דבאיני יודע בחקירות לא חל דין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, או משום דלא הוי גברא הפסול לעדות או משום דליכא חלות הגדת עדות דהאומר איני יודע בחקירות אינו מצטרף לשאר עדי הכת, וכדנתבאר לעיל.
ונפ"מ בזה לענין גואל הדם, דפסק הרמב"ם (פ"ו מהל' רוצח ה"ה) שגואל הדם הורג עפ"י עד אחד293וכן מבואר מדברי הרמב"ם במורה נבוכים ח"ג פרק מ' ודלא כפירוש הכס"מ שם דפירש דמיירי בעדות מיוחדת., אמנם נראה פשוט שאם שני עדים הוכחשו בבדיקות אין היתר לגואל הדם להרוג את הרוצח, ומוכח כדברי הגר"מ זצ"ל דבהכחשה בטלה כל העדות מדין ודאי ושניהם פסולים ולא חל חלות דין עד אחד על א' מהעדים. אמנם י"ל דאם באו ב' עדים שהרג בשוגג וא' אמר איני יודע בחקירות י"ל דאע"פ שנתבטלה העדות, מ"מ עדיין חל דין עד אחד על העד השני ומועיל לגבי גואל הדם.
אמנם יש להקשות דהרמב"ם פסק (פ"ד מהל' רוצח ה"ח) וז"ל ההורג נפשות ולא היו שני העדים רואין אותו כאחת אלא ראהו האחד אחר האחד, או שהרג בפני שני עדים בלא התראה, או שהוכחשו העדים בבדיקות ולא הוכחשו בחקירות, כל אלו הרצחנין כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן לחם צר ומים לחץ עד שיצרו מיעיהן ואחר כך מאכילים אותן שעורים עד שכריסם נבקעת מכובד החולי עכ"ל. וצ"ע לפי"ד הגר"מ זצ"ל אמאי מועילה עדות שהוכחשו בבדיקות להכניסו לכיפה, והרי בטלה כל העדות מדין ודאי מחמת ההכחשה. וצ"ל דזה דין מיוחד בעונש דכיפה, דיש דין מיוחד מדיני הצלה על ב"ד שלא להרוג עפ"י עדות המוכחשת בבדיקות דאינה "נכון" ובטלה עדותן, אך לענין עונש כיפה לא נתבטלה עדותן, וצ"ע.
ועוד יתכן נפ"מ לענין מסית, דלא חל במסית דיני הצלה, ולפי"ד הגר"מ זצ"ל יסוד הדין דכשהוכחשו העדים בבדיקות עדותן בטילה הוא מדיני הצלה, וא"כ י"ל דבמסית תתקיים העדות אפילו כשהוכחשו העדים בבדיקות. משא"כ אי נימא דכשהוכחשו בבדיקות חל דין נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטילה, י"ל דאף במסית עדותן בטילה.