גמ'. רב פפא אמר אידי ואידי בהודאה והלואה, כאן בדין מרומה, כאן בדין שאינו מרומה.
ופרש"י (בד"ה מרומה) וז"ל שבית דין מכירין בתובע זה שהוא רמאי, או מבינים טענת רמאי בדבריו עכ"ל. ומבואר דאם הדיין חושש לרמאי צריך דרישה וחקירה (וכן פסק הרמב"ם פ"ג מהל' עדות ה"ב). ויש לעיין האם הא דבעינן דרישה וחקירה בדין מרומה הוא מדין תורה, דלא חל בדין מרומה התקנה דרבנן דא"צ דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין, או"ד דאף בדין מרומה חל התקנה דא"צ דרישה וחקירה מה"ת אלא דחל דין דרישה וחקירה בפנ"ע מדרבנן כדי להוציא מרמאות. ועיין בחידושי הר"ן (דף לב: ד"ה ופרש"י ז"ל מרומה) שכתב להדיא כצד השני וז"ל וכתב ה"ר דוד ז"ל דבמאי דאמרינן הכא דבדין מרומה בעינן דרישה וחקירה אין הכוונה שנצרך כל דיני דרישה וחקירה כמו בדיני נפשות לגמרי, אלא שאם הדיין חושש בענין זה צד רמאות שהוא ידרוש ויחקור אותו צד רמאות שחושש בו לא שיצטרך לחקור אותו צד דין שאין חושש בו, וכן נמי אף על פי שקבל הדיין עדות העדים אם הדיין חושש בדבר ואין בעל הדין יכול לטעון הרי העידו עדותן. ומעתה אין הדרישה וחקירה בדין מרומה אלא לפי ענין הרמאות עכ"ל.269ועיין בקצות החושן סימן ל' ס"ק א', ובפתחי תשובה סימן ל' ס"ק א'.
גמ'. דיני ממונות פותחין כו'. היכי אמרינן אמר רב יהודה הכי אמרינן להו מי יימר כדקאמריתו אמר ליה עולא והא חסמינן להו.
ופרש"י (בד"ה והא קא חסמינן להו) וז"ל חוסמין אנו את פיהם כשאנו מכחישין אותן, ויחזרו בהן בתוך כדי דיבור עכ"ל. והקשו התוס' (ד"ה היכי אמר להו) וז"ל אם תאמר א"כ במאי חסמינן להו הא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכ"ת שיחזרו בהן תוך כדי דיבור כפ"ה הא מי יימר כדאמריתו טפי מתוך כדי דיבור וכ"ת דלא חשיב הפסק לימא אחר כדי דיבור אמרי' להו ואף על גב דאין פתיחה זו מועלת עכ"ל. וי"ל דשאלת ב"ד מי יימר כדקאמריתו ופותחין לזכות הוי חלק מעיקר קבלת העדות בב"ד, ולא נגמרה קבלת העדות עד לאחר שב"ד פותחין לזכות, ומשו"ה לא חשיב הפסק ויכולים העדים לחזור מעדותם.