לא תכירו פנים, יהיו בעלי דינין בעיניכם כאילו הם זרים ואינכם מכירים אותם ובכלל זה שלא ישאו פני דל ולא יהדרו פני גדול, כי הכל הכרת פנים:
כקטן כגדל, תוארים אל בעל הריב, וחז"ל אמרו שיהיה חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה שאם קדם ובא לפניך לא תסלקנו לאחרון, כי תכלית המשפט עשות הצדק והרחקת העול, ואין הצדק והעול נערך עם הממון:
לא תגורו מפני איש, שורש גור הונח בתחילת הוראתו על האסיפה והקבוץ, אמר יגורו עלי עזים (תהלים נ"ט ד'), וכי בני החיות בעודם קטנים נקראים גורים, שהם מתאספים וגרים במעונות מולידם, והושאל אל הפחד, שענינו התקבצות הדם והכח החיוני מן האיברים החיצונים אל הלב, והנה מגורה שם נרדף אל היראה, אלא שהמתירא אפשר שאע"פי כן יעשה את אשר עליו לעשות, ואולם אם יגור, קיבץ הכח החיוני אל הלב, וישבות הכח המנועע את איברי התנועה מעשות את מעשהו, ולזה לא אמר תיראו מפני איש, כי אין היראה רצונית וחפשית, ואפשר לדיין שתגבר עליו היראה מבני אדם אלא שעם כל זה חובם עליו שלא יגור מפני איש, ולא ימנע מעשות את המוטל עליו, להצדיק את הצדיק ולהרשיע את הרשע, וכן אמרו רז"ל משתשמע את דבריהם ותדע להיכן הדין נוטה אין אתה רשאי לומר להם איני נזקק לכם שנאמר לא תגורו מפני איש, וכן תלמיד היושב לפני רבו, וראה זכות לעני וחובה לעשיר אינו רשאי להיות שותק שנאמר לא תגורו מפני איש, והוא ממנין הלאוין, אבל לא נאסרה היראה, שעד שצא שמע דבריהם רשאי לומר איני נזקק לכם, אם הוא מתירא:
כי המשפט לאלהים הוא, עיקר המשפט לשפוט בצדק אינו כ"א ביד האלהים, כי הוא שופט כל הארץ ונותן לאיש כדרכיו, אלא שרצה השם ית' למסור קצת דיני המשפט לבני אדם ההגונים שיתדמו לו בענין זה, ובבחינה זאת נקראו השופטים ג"כ אלהים, כדרך אשר ירשיעון אלהים (שמות כ"ב ח'), וכשהדיין שופט בצדק ודן דין אמת לאמתו הנה הוא עושה פעולה נכבדת ואלהיית, וכאילו ה"ית נצב על ימינו לסעדו בפועלה ההיא, ולזה כיון המשורר באמרו אלהים בצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט (תהלים פ"ב), ואמרו במס' פ' ד' ששם אלהים השני שבפסוק זה משמש קודש וחול, והבן:
יקשה מכם, מ"ם היתרון, כלומר אם הדבר יותר קשה מכחכם:
ושמעתיו, ולא אמר ושפטתיו מדרך מוסר, וכן ארז"ל אי גמירנא גמירנא, ואי לא אזילנא וגמירנא: