1
ברע"ב ד"ה ירד לטבול במערה שהיה טמא טומאת שרץ [כ"כ התוס'] מבואר מדבריהם דסיפא דקתני מטומאת מת. דוקא קתני דבטומאת שרץ אינו טמא אלא בשצף דלא מיקרי טהת"ה. והא דקתני להקר טהור ה"ה לטבול מטומאת שרץ אלא דלרבותא נקט כמש"כ התוס' לקמן. ותמיהני על תור"ע שנראה מדבריו שהוא חידש ד"ז מעצמו. אולם טעם החילוק שבין טומאת מת לשרץ שחידש נכון מאד וש"י. ונפלאתי על התור"ע שלא העיר על הרע"ב שפי' או ט"מ שטבל ואח"כ קבל עליו נזירות כו' והא מסקינן לעיל (יח) דטמא מתחלה אינו טעון תגלחת: