1
רש"י ד"ה עיקרו בפנים. אלא א"כ פדאו מקודם שנכנס. התוי"ט פ"ג דמעשרות פי' מקודם שנכנס נופו דשדינן נמי נופו בתר עיקרו והנה התד"ה גבי כתבו להדיא לענין מעשר דלא שדינן נוף בתר עיקרו אף לחומרא ובד"ה ר"א מוכח להדיא בדבריהם דאף לתירוצא דר"א לפירש"י הוא כן וכ"מ מפי' הרע"ב שם דבערי מקלט תפס כאוקימתא דר"א וכפירש"י (עי' בר"ש) ובירושלים לענין מעשר פי' הכל חומר שדיית עיקר בתר נופו משמע דנוף בתר עיקר לא שדינן אף לחומרא ודע דהתוי"ט בפ"ג דמע"ש מ"ז ל"ד במש"כ דתפס הרע"ב הכא אליבא דר"א משמע דבמעשרות לא פי' אליביה וז"א אלא דגם שם הוא אליביה רק כפירוש הא' שבר"ש שם והוא כפירש"י כמ"ש ובמע"ש הוא כפי' הב' שבר"ש בר"א עי' ותבין: