גמרא שאל ב' פרות לעשות בהן פרוטה מהו. כה"ג בקדושין (ז ב):
גמ' שם צא והשאל לי כו'. כצ"ל:
גמ' שם א"ל ר"ע לרבא כו' א"ל מסתברא יד עבד כיד רבו דמי. ע"כ ל"ד קאמר דהא בגיטין (עח) אמר דאינו אלא חצר ואינה מתגרשת בקבלתו אלא בישן ומשמרתו וכפות ע"ש:
רש"י ד"ה קנין פירות. וה"ל בעל שואל ומשאיל כאילו כו'. כ"נ דצ"ל:
רש"י ד"ה עבד. וזה אין דין כו' שאין לו כלום בלא רבו. הרי משכחת שיש לו בשנתנו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו ויותר הל"ל שאינו בתורת בעליו עמו שאין לו רשות להשאל או להשכר בלתי רשות רבו:
תד"ה ונשאל. וי"ל דהתם סברא הוא שישלם לפי מה שגנב. לפי הענין דשם הל"ל לפי מה שכפר:
בא"ד אבל כו' והוי כחדוש כו'. ק"ל דהא דו"ה הוי קנסא וכל קנס הוי ג"כ חדוש כמו שפרש"י במכות (ד ב) ד"ה שכן קנס ובקדושין (ג ב) ד"ה ממונא מקנסא ל"י ועי' כתובות (לד ב):
תד"ה בעל. א"נ כו' משום שמשייר המוכר כו'. וכה"ג חלקו בב"ב (נ) בד"ה קסבר וסברא זו איתא להדיא בגמרא (שם קלו ב) ע"ש: