גמרא קרנא בל"ש עדיפא מכפילא בשבועה. עמש"כ לעיל (מא ב) ועי' לשון התוי"ט ועתה נ"ל דה"נ קאמר קרנא (דהוא משלם מיד שטוען נגנבה) בל"ש (דאין נותנין לו שבועה להפטר) עדיפא מכפילא (דאידך דמ"מ פטור עתה) בשבועה:
גמ' שם דסד"א עד דמיתברא ומתה לא מחייב. נ"ל דר"ל לאפוקי מתה מאליה דפטור דמה"מ מ"ל הכא ומ"ל התם אבל נשברה לחוד גם למקשה הוה ידעינן דחייב והתרצן חדש לו במה שאמר מ"ל קטלה כו' ר"ל דלא איצטריך ומת אלא לכתוב ונשבר לחוד ובסברת מ"ל כו' הוה ידעינן דאם מתה אח"כ דחייב ג"כ ומתה מאליה בל"ז נפטור דמה"ת לחיובא וזה דלא כפרש"י והרש"א שם:
תד"ה ש"ח. מה שהוזכר בפרשה. עתוי"ט שכתב דשבויה לא כתיבא בפ' שואל אלא ו' כו' ל"ד דשבויה נפקא לה לקמן מאו דכתיב בשואל גופיה ומן ו' דוכי ישאל לא ילפינן אלא גניבה ואבדה דכתיבי בש"ש לחיובא אבל שבויה אדרבה כתיבא שם לפטורא:
תד"ה אלא אביו. אלא שמנהיגם בב"א. נ"ל דאין ר"ל בלא עבודה ומשא דהא כתיב לא תחרוש עי' (שבת נד) בתד"ה והתנן וברמב"ם פ"ט מהל' כלאים ה"ז ובכ"מ שם ובט"ז רצ"ז סק"ה אלא כוונתם שלא קשרם אלא הניח ע"ג משא והנהיגם או דצ"ל שמנהיגים ר"ל המחרישה או העגלה בלא קישור אלא שדוחפין בראשיהן מאחוריהם או דיכוונו שחורש בב"א עם שניהם אבל כ"א במחרישה בפ"ע: