גמרא דא"ר ששת שלש שבועות כו'. בב"ק איתא דר"נ אמרה וכ"ה בתוס' לעיל (ג ב) ד"ה בכולי':
גמ' שם אר"נ ת"ש בד"א כו' אלא שתקפה אחד בפנינו. ק"ל ע"ד הרמ"א בסי' קל"ח ס"ו דאפי' מביא השותק עדים אח"כ לא מהני דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי והכא תני המע"ה דמשמע דראיה עכ"פ מהני ואפי' שנפרש דברי הרמ"א דוקא אשתק מתוע"ס (עי' ש"ך שם) מ"מ לפי ס"ד דר"נ שתק ואח"כ צוח נמי הודאה היא בודאי ומצאתי בתומים שהעיר מזה ונ"ל דראיה פירושה בירור דברים (עי' סנהדרין ספ"ג במשנה הבא עדים הבא ראיה) ויל"פ דהבירור הוא כגון שיבא עדים שהודה התוקף לפניהם בפירוש שהיא של חבירו דזה ודאי עדיפא מהודאתו שאינה אלא ע"י הוכחה מדשתק ותדע דאלת"כ יהי' הרמ"א סותר א"ע למש"כ שם בס"ז וי"א כו' אין האחר כו' בלא ראיה אלמא דראיה מהני:
רש"י ד"ה יוצאה מת"י של א' מהם. יוצאה לפני ב"ד כו'. כצ"ל ומלת לבדו מיותרת:
תד"ה ספק. נמי חיישינן שמא ספק מלוה כו'. כצ"ל: