1
רש"י ד"ה אבל הלוהו לא. ומתניתין בדקצץ כו'. הא דלא אוקמה בדקיימא לאגרא כו' כדלעיל דס"ל ז"ל דפשטא דמתניתין משמע אפי' בדלא קיימא לאגרא וכן התוס' בב"ק (צז) בסד"ה הלוהו כתבו כעין זה (ודלא כהתוס' כאן) ולעיל אינו אלא לסד"א אבל לא לפי האמת וגם עתה נצרך לה"א דלעיל ולכן לא קאמר לעיל סד"א הנ"מ בקצץ משום דרוצה לומר ס"ד שיעלה גם להא"ד:
2
תד"ה אבל (בסופו). ועוי"ל דדוקא לדור שלא מדעת כו' עד סוה"ד. ולפ"ז מאי דקאמר הש"ס ומ"ד הלוני אבל הלוהו לא כו' לא שמוכרח דא"א לדייק אלא דכוותיה דהיינו מדעת מותר בהלוהו אלא ר"ל דאפשר או י"ל שמכריח מדלא אשמעינן רבותא טפי בהלוהו והוה שמעינן הלוני בכש"כ כמש"א לאידך: