גמרא על הקדש שני א"מ חומש. נ"ל מזה דאם הקדיש מעות לקנות מהם קרבן וקנה וכש"כ אם חללם על בהמה שלו (והוסיף חומש) ואח"כ הומם דא"צ תו להוסיף חומש:
גמ' שם מה כסף ערכו מוסיף חומש כו'. הן כסף ערכו כשפודהו אדרבה א"מ חומש אלא דר"ל דמוסיף חומש לכסף ערכו אף כסף חומשו ר"ל כסף שנותן בעד חומשו כשיפדהו יוסיף לו חומשו ומלת כסף דריש ליה למעלה ולמטה וממילא גם פדיון חומש הב' אתה מקישו נמי לכסף ערכו שהוא פדיית חומש הא' וכן לעולם וא"כ דומה לחומשי גזל ותרומה (עיין רמב"ם פ"י מה"ת הט"ו) ותדע דבבהמה טמאה כתיב ויסף חמישיתו כבתרומה (עי' תד"ה דלמא) ול"מ חילוק בין בית למטלטלין וזה דלא כמורמ"ש ששגה בזה במחכ"ת ולפ"ז לא הבנתי מש"כ התוס' ומעליו כו' דהרי עליו פי' על כסף הערך שהוא הקרן ודרשינן מזה שיהא חומשו כמותו וא"כ אדרבה יהא מוכח דלא יוסיפו חומש כמו שא"מ על פדיית כסף הערך וכן מש"כ ומכסף כו' שלא יתחלל על הקרקע דלפמש"כ לא יהיה מוכח מזה רק פדיית החומש אבל הוא עצמו יכול להיות קרקע ודו"ק בכ"ז:
רש"י ד"ה ואחד הסך. שתיה כאכילה מואכלת כו' תירושך. ע"ש דמסקנא לא קאי הכא אלא דיליף מן ונתת הכסף כו' ביין ובשכר כו' ואכלת:
רש"י ד"ה גבי. מעשר חמישיתו כו'. כצ"ל בל"ו בראש:
רש"י ד"ה מאי. אע"ג דל"כ חמישיתיו. כצ"ל:
רש"י ד"ה או דלמא. ושדית ליה בסוף חמישיתו כו'. כצ"ל:
רש"י ד"ה ומועלין בה. ועוד דאפי' לית בה כ"ה שייכא מעילה. ר"ל דקי"ל בפ"ק דמעילה דקק"ד קודם זריקה מועלין אף בבשר אם שאינו לשמים אלא לכהנים וכן בקק"ל אחר זריקה מועלין באימורין אף שאינן כבהמה טמאה דכולה לשמים והא דקאמר בשלמא כו' למעוטי קק"ל ר"ל ע"פ דוחק י"ל דאתי למעוטינהו קודם זריקתן ומש"כ המהרש"א בזה לא מחוור:
תד"ה מוסיף. וא"ת כו' בעינן יחד כו'. ולפמש"כ שם בס"ד משלהי שבועות י"ל ג"כ דחייב על החומש אף בלא יחוד כלי כיון שבא מכח הקרן דהוה מיוחד:
תד"ה ולא. וי"ל דל"ח להזכיר כו' תדע כו'. עמש"כ בס"ד בפ"ד דמע"ש מ"ח ומדברי הרמב"ם בפ"ה מהל' מע"ש הי"ג למדתי דבמעות על מעות אין מוסיפין חומש ע"ש וא"כ א"ש המשנה לנכון ואולי מכאן לקח זה הרמב"ם והכ"מ לא חשף לנו מקורו: