במשנה אפי' לאחר יב"ח כו'. נקיט זמן זה לרבותא משום דדרך להתיאש בו כדלעיל (כד ב):
גמרא ורמינהי עד כמה כו'. לעד"נ דקס"ד דתנא ברא קחשיב ממטה למעלה וס"ל דבמטבע כיון דלא סגי' אפי' בכ"ש הוי' אונאה ושאלת עד כמה הוא דמכאן ואילך יהיה ביטול מקח וא"כ הוי' הרומי' מכ"ש עד השיעורים הללו דלתנא דידן הוי' מחילה ולת"ב אונאה ונכון בעז"ה כי בזה יפלו גמגומי המפרשים בכאן:
רש"י ד"ה עד. ע"ש שבא להוציאה כו'. ומה יענה לאביי לקמן דגם בטלית בכפרים עד ע"ש (כ"נ לכאורה דאל"כ לא תני לן זמנה בכפרים אלא ע"כ דסמיך על הא דתני בסלע או דקאי על תרוויהון) ועוד דאדרבה הם מספיקין מזון לבני כרכים כדאיתא במגילה לכן הנל"פ דבע"ש באים לשוק ולוקח הסלע עמו להראותו לשולחני וכ"נ מפי' הרמב"ם וכן הטלית לאביי להראות לתגר או לקרובו:
תד"ה יתר. מצי נמי קאי אפחתה יותר כו'. נראה דזהו לאביי דמפרש פחתה סלע יותר מכדי אונאה אבל לרבא דמפרש פחתה איסר לדינר דהוא כדי אונאה קאי ולא ימכרנו עליה דכן פסקו הפוס' דלר"ה יקוץ אפי' בכדי אונאה וזה דלא כהמהרש"א אך לפי' הא' שבתד"ה נותנה למע"ש ולפי' ריב"ן דקאי אחסרה כדי אונאה א"א לומר כן עי' רא"ש ונ"י: