1
רש"י ד"ה שאין בו אונאה. אלא לשון כו'. אולי צ"ל ולא לשון:
2
תד"ה הכא. ולישני דכתובה לא ידעה כו' כצ"ל בה':
3
תד"ה לא (בסופו). פי' המוכר הראשון כו'. ר"ל כדרך הפאבריקאנטין בזמנינו לקצוב סחורתם במקח ידוע ומנכים להקונים מהם איזה פריצענט (ראבא"ד) והקונה זה כשמוכר באמנה לחנוונים קטנים מחשב להם מקח הקצוב ומוסיף עוד עליו שכר כתף כו' וגם רווח מעט כפי שישוו לבד הראבא"ד שהוא בעד שכר עצמו ר"ל שכר טרחו ודברי המהרש"א בזה מגומגמין: