גמרא איהו טרח ומייתי לה. ברי"ף ורא"ש הגי' ומציל:
במשנה האונאה ארבעה כסף מכ"ד כסף לסלע. נ"ל דשיעור המשנה הוא האונאה ד"כ לסלע ומכ"ד כסף בא לבאר באיזה כסף מדבר או אתי לפרש את הסלע דדוקא אם הוא יוצא בכ"ד כסף אז הוי' אונאתו ד' כסף (ועי' לעיל מד ב בתד"ה אחד משמונה) ומלת לסלע משמשת לשתים ולכן בר"ט לא נזכר מכ"ד כסף (כפי הגי' במשניות ובירושלמי וברי"ף) דכבר ביאר תנאי זה:
גמרא תנן כו' מאי לאו דזבין שוי כ' בכ"ד כו' לא דזבין שוי כ"ד בכ'. נראה דס"ד דאונאת לוקח שהיא בנתינת מעות יתרים החשבון הוא במעות ואונאת המוכר שהיא בנתינת החפץ בפחות החשבון הוא בשיווי החפץ:
תד"ה שוי. ועוד כו' דשוי שיתא בחמשא כו'. וא"ל דמשכחת לה בשוי ה' בד' דא"כ לא אתיא הא דתנן ד' כסף לסלע גבי אונאת מוכר דזה ודאי אאונאת תרוייהו קאי ועי' לקמן נ"א בתוס' דהא דפריך מי נתאנה מוכר אימא סיפא כו' היינו רק לפי דאוקמה באונאת מוכר לבד ועדיפא מיניה קפריך: