גמרא סד"א הני פריטי באתרא כו' כיון דאיכא דוכתא כו'. נ"ל דאתרא הוא חלק גדול מארץ ודוכתא הוא חלק קטן ועל כוונה זו יעלו כל המקומות אשר המה נזכרים בדיוק:
גמ' שם דרב אוזיף כו' אתא לקמיה דר"ח כו'. לכאורה יקשה מדוע לא שאל מקודם בשעה שאוזיף דהא אסור להלוות סאה בסאה ואין לומר דדוקא פירות דעבידי דמוקרי וזולי אבל מטבע דאין דרכה בכך שרי דהא אריו"ח לקמן אסור ללות דינר בדינר וי"ל דהא אם עושהו דמים מותר וזה היה ידוע אז מחירו כהרגלו בכ"ה דינרי כסף ודוקא דינר בדינר דהיינו שהתנה להשיב דינר כמו שהלוהו אוסר ריו"ח. שוב ראיתי להט"ז בסי' קס"ב סק"ג שתירץ מעין זה אך מה שהקשה שם לדחויא דרב דינרי ה"ל וכי לא ידע רב דביש לו מותר הן זה כבר הרגישו התוס' ויישבו בטוב ואולי יש שם ט"ס וצ"ל ותו קשיא ליה ר"ל להנ"י:
גמ' שם דתנן פרוטה שאמרו כו'. צ"ל דתניא:
גמ' שם וח"א אף בפירות ע"ד מחלוקת. לכאורה יפלא מה דוחקתו לעשות פלוגתא רחוקה ביניהם הלא מסתבר יותר כאידך וב"ש ס"ל כזקנותיה דרבי וב"ה כילדותיה וכן קשה פסקי רמב"ם אהדדי דבפ"ו מהל' מכירה הל"ו פסק כזקנותיה דרבי ובפ"ה מהל' מע"ש הלי"ג פסק כב"ה עי' ברא"ש ונלע"ד דס"ל להך מ"ד דאילו לב"ש הוי טיבעא מיהת לגבי פירי אע"ג דלגבי כספא הוי כפירא מדאורייתא ש"ד לאחלופי עליה כספא כמש"כ לקמן (מה ב) בס"ד ואף רבנן לא הוי גזרי ביה משום משאוי הדרך וכסברת ב"ה אליבא דכ"ע ואפי' לזקנותיה דרבי ודלא כהרא"ש:
רש"י ד"ה טיבעא. אפירא לא מחללינן דר"א וצרת הכסף. תימה דבסוכה (מא) מוכח דדמי מעשר ל"ב לחללו ע"ד שיש בו צורה דוקא וע"ש לעיל בתד"ה על חיין:
רש"י ד"ה אף בפירי. ע"ד מחלוקת ב"ש וב"ה. כצ"ל:
תד"ה למקח. שאם מכר לו חפץ בכ"ד איסרין כו'. נראה דנקטי כן לרבותא דאע"ג דמקחו היה בדינר שלם והל"ל דינר ואמר כ"ד איסרין סד"א דדוקא קאמר קמ"ל וכש"כ אם היה מקחו באיסר מחוייב ליתן לו א' מכ"ד בדינר: