גמרא א"ל זיל לא שבקו לי כו'. כה"ג בגיטין (מז) ובסנהדרין (כח ב):
שם במשנה קורא בהן א' לשלשים יום כו' אבל לא ילמוד בהן בתחלה ולא יקרא אחר עמו. נ"ל דקריאה היינו בלא עיון ולימוד הוא בעיון שיבין היטב מה שקורא וקריאה בעלמא מותר אף בתחלה ועם אחר אסור אף בקריאה והסמ"ע בסי' רצ"ב ס"ק מ"ד ל"ד בזה ע"ש:
גמ' שם כאן בענין אחד כו'. כה"ג בשבת (יב ב):
גמ' שם הא בדעמרא כו'. עפרש"י והרי"ף פי' להיפך ועי' במה שציינתי לעיל (כ"ה):
רש"י ד"ה אבל לא לשחקן. ל"י בהן זמן ארוך כו'. הא דלא פי' דר"ל ע"י האור כדלקמן בברייתא לא ע"י האור מפני שמשחיקן והיה ג"כ יותר מדוייק לישנא דאבל (עמש"כ בחדושי לשו"ע או"ח סי' תקפ"ט סק"ב במ"א) הוא משום דכלי כסף אסור בחמין אף שלא ע"י האור כדאיתא שם ואולי יכוון התנא בלשון לשחקן גם ענין ישון כמו משוחקין בזבחים (יח) דפרש"י ישנים וכן בש"מ טובא ונכלל בזה גם כלי כסף בחמין שמשחירין ונראים כישנים: