1
גמרא ואזיל עבדא וקנה נכסין כו'. והא דל"ק דניחוש שמא מכר את העבד גופיה דא"כ ה"ל להיות בבית רבו שני:
2
תד"ה וליחוש. ואמתניתין דדייקינן כו' לא פריך כו' כיון דעתה כו'. והעתיקם התוי"ט ובתור"ע מלא דבריו במה שמחלק הש"ס בין זה לשט"ח ע"ש ונ"ל של"ד במחכ"ת בתרתי חדא דלאביי שפי' הרע"ב לעיל מתניתין דמצא שט"ח אליבי' לק"מ משם כמבואר. שנית דהתם דהלוה מודה שלוה מזמן הכתוב בשטר א"כ הוה דומיא דברייתא שאין לו קול והתוי"ט לא בא אלא ליישב המשנה מדתפס לשון התוס' ודו"ק: