גמרא ואמר אמימר כו' וסבירא לי כו'. כצ"ל ונראה דזה אינו מדברי רבא שהרי כ' התוס' בשבת (צג) דאמימר היה הרבה אחריו אלא סתמא דגמרא קא"ל וכה"ג כתבתי במגילה ו' ע"ש:
גמ' שם אימר אישתמוטי כו' דלמחר יהבנא לך כו'. עי' רש"ל ותוי"ט שנדחקו מדוע לא נימר כן נמי בחלטאתא ואישתמיטתייהו דברי הנ"י בזה שכ' חילוק נכון ע"ש ובתור"ע הביאו רק מה שציין בס"ד נ"י בשם הר"ן ליתא דע"ש ותראה דבשם הר"ן לא הביא רק דינא דחזרת השטר מהני אבל החילוק הוא מד"ע:
גמ' שם וכפרן הואיל ואתא לידן כו'. כה"ג בשבת (פא ב) ושם ובהשמטות ציינתי:
רש"י ד"ה חלטאתא. ושמו לבע"ח כו'. זהו איגרת שום דתני שם ברישא ועתוי"ט שם:
רש"י ד"ה ותו. זה שלא נזהר לשמור שטרו. משמע דמאן דחייש לפרעון היינו דפרע וקבל שטרו ולא קרעו ולעיל בסמוך מסיק רבא דאפי' אי חיישינן לפרעון ס"ל אי איתא דפרע ה"ל למקרעי' אלא דאמרינן אישתמוטי כו' וי"ל דהתם לפום שנויי' דכ"מ ב"ד היינו חלטאתא ע"כ צ"ל דס"ל א"א דפרע ה"ל למקרעי' אבל ר' אבהו דלא שני דכמב"ד בחלטאתא ע"כ דחייש דלמא קבל ולא קרע:
תד"ה בשטר. והלא יכול לטעון פרעתי. ר"ל אילו הוה קמן ולכן אף עתה דליתי' ניחוש אנן וכ"ז משום דנפל ואיתרע אבל אם הוא ביד המלוה פשיטא דא"י לטעון פרעתי דלא גרע משט"ח ומהר"ם ל"ד במחכ"ת:
בא"ד ולרבא כו' יעמיד כו'. ולקמן בסה"ע מוקי רבא בעצמו גם באדרכתא וצ"ל דל"ג שם התוס':