תד"ה הא קאמר. דל"ל כו' להד"מ היינו שאומר פרעתי דא"כ כו'. הן בלא הוכחת לישנא דלהד"מ אין לפרשו פרעתי כדמוכח להדיא בשבועות (מא ב) גבי ההוא כו' א"ל להד"מ כו' רבא אמר כל האומר לא לויתי כאומר ל"פ דמי וע"ש בתוס' וכ"מ בב"ב (ו) מאי אין לך בידי להד"ם ע"ש וכן לקמן (יז) בעובדא דשבתאי ברי' דר"מ ועי' בכתובות (צב ב) בתד"ה דינא:
בא"ד אע"ג דשמואל סבר פ' מש"מ מודה כו'. ע"ש דל"א בד"ע כלום ואדרבה הוא אמר שם דדעת חכמים דא"צ לקיימו אלא כוונתם דאמר שם דר"מ ס"ל דצריך לקיימו ור"ל וא"כ יקשה לר"מ מדאמר במתניתין דאם יש בו אח"נ ל"י אמאי הא נטעון ליתומים פרוע וע"ש בכתובות לשונם וד"ז אישתמיט למהר"ם במש"כ בריש הדבור עיין בו:
בא"ד ומיהו מלוה עצמו יכול להיות שגובה ע"י קיום כו'. וכ"כ בסה"ד ועי' רש"ל. ולכאורה תמוה דא"כ מאי פריך לעיל א"ה כי אין בהם אח"נ כו' מב"ח מגבי גבי יגבה ויגבה (דנראה דאף להס"ד אינו גובה אף מן היתומים דהא שמואל ס"ל בשלהי ב"ב דמלוה ע"פ א"ג מן היורשים דשעבודא לאו דאורייתא) וי"ל דניחוש שמא יגבה שלא בפניו: