גמרא ואי לא אמר אין. פי' אלא אמר משקר אתה באמרך שאתה מכירם כגון שא"ל כי בשעה שבנהו אבינו לא היית בעיר ולא הכרתם מעולם:
גמ' שם ה"נ כגון שיש עסק שבועה ביניהם. ופי' הרי"ף והרא"ש דא"ל חמשין מינייהו אית לך ואידך חמשין ל"י יש לעיין דלכאורה אף דאמר על כולם ל"י מ"מ גם לפ"ד הדין הוא דיחלוקו וה"ל כמו מודה במקצת מר"ח קמייתא ותנא תונא דריש מכלתין ועיין ש"ך סימן ע"ה סקי"ט וסימן פ"ז סקי"ב וי"ג ואולי לזה כוון רש"י במה ששינה לישנא דגמרא שלפנינו כגון ללישנא דכיון ויש לדבר בזה אלא שאכמ"ל:
גמ' שם מדהני ידע טפי לא ידע. כצ"ל:
גמ' שם מעשה כו' דלית זו שע"ג פרסק זה כו'. כצ"ל וכ"ה ברי"ף ורמב"ם ושו"ע ובמקום אני מוכר לך שם וכן ברא"ש הגי' אני משכיר לך:
ד"ה רואים. שאם נחבט הבית מיסודו כו'. לכאורה נראה להגיה שאם נחבס כו':
רש"י ד"ה לחשבון שבורות. שכנגדו נוטל כו'. כצ"ל וכן בדבור הסמוך וכ"ה בנ"י:
רש"י ד"ה אבל בד' לא. וכנגדו יתן כלי אחד כגון כו'. כצ"ל: