גמרא דלמא ה"ק עד ל"י הדר ליה בעיני'. משמע דלת"ק לעולם כן כ"ז שמחזיקן רק למשכון ולא לגוביינא אך לפי מאי דמסיק י"ל דלא מיירי כלל בשיראין ובדכספא ואפי' במשכון לא הדר ליה בעיני' וכת"ק דר"ע ורי"ש לפי' התוס' לקמן בד"ה מהו ע"ש:
גמ' שם אס"ד א"ל לרשב"ג כו' ליכא מידי דל"ח ליה דא' אביי כו' כולהו ס"ל כו'. ק"ל לפמש"כ הר"ן בפ"ק דסוכה על הא דא' אביי שם ר"י כו' כולהו ס"ל סוכה ד"ק בעינן דהאי לישנא משמע דאין מודין זל"ז לא פריך הכא מידי דדלמא רשב"ג ל"ל הא דרי"ש ור"ע:
רש"י ד"ה תנא כר"ש תנא קמיה. כצ"ל:
רש"י ד"ה בעיניה. אם חבל כסות כו'. נ"ל דצ"ל כסת עמש"כ במשנה ומש"כ בדבור שאח"ז א' של צמר וא' של קנבוס אולי כוונתו על הב' מטות א' דאכיל עלה וא' דזג עלה ועיין כתובות (סה) ובתוס' ד"ה מפץ:
רש"י ד"ה אי א"ל לרשב"ג האי סברא. כצ"ל:
תד"ה נימא. אלא נראה דאר"ע ורי"ש פריך כו'. יותר הנל"פ דאעיקר סדור קפריך מ"ש דהטילו על המלוה יותר מעל כל העם: