רש"י ד"ה נכש. פעולת ניכוש כו'. כצ"ל:
רש"י ד"ה וא"ת משנתינו. ואע"פ שהגביה לצורך חבירו כו' עד סה"ד. נ"ל דר"ל דאע"פ שאמר בפירוש בשעה שהגביה שמגביהו לצורך חבירו יכול אח"כ לחזור בו כיון דחבירו גלי דעתיה דלא ניחא ליה שיזכה בשבילו ודומה למאי דאמרינן לקמן כיון דנפל גלי אדעתיה כו' בד"א לנ"ל דנקני ובדלא אמר הרוכב כלום והשני הגביה מעצמו לצורך הרוכב אע"פ שלא אמר בפירוש בשעת הגבהה זכה הרוכב והמגביה א"י לחזור בו (ולכ"ז כוון הטור בסי' רס"ט) וזהו דפריך ר"נ לעולא מעיקרא ממשנתינו מפני שהם אינם מחלקים לגרע כחו משום דאמר תנה וזה דלא כהסמ"ע ודלא כהתוי"ט ודלא כהש"ך שם בסק"ה עיין בהם:
תד"ה תופס. מה שפרש"י כו' א"נ דבפ' הכותב כו'. עמש"כ לקמן (ר"ד יא) ליישב פרש"י על נכון בס"ד:
ומה שהקשה רבא מפועל לתירוצא דר"פ לקמן (יב ב) ששכרו ללקט מציאות לא מקשה מידי דהוה שליח גמור ולא אקשי אלא לתירוצא דידי' שם:
תד"ה כי. דדוקא ע"ע שאין יכול לחזור בו. ולכאורה תמוה דהא יוצא בגרעון כסף בע"כ של אדון ועי' במרדכי פרק האומנין דיליף דפועל יכול לחזור אף שמשך כלי אומנתו מעבד שמגרע פדיונו ודוחק לומר דע"ע א"ח אלא אם עבד קצת דכ"מ לשון גרעון משא"כ פועל דחוזר אף אם עדיין לא התחיל במלאכה ואולי דכוונתם דאם הוקרו עבדים ידו ש"ע עה"ת משא"כ בפועל כמ"ש בדבור דלעיל והא דאמרינן בקדושין (כ ב) נתרבה כספו מכסף מקנתו היינו דוקא שהוא השביח וכלישנא דברייתא לעיל שם ודלא כפרש"י שם שנתייקרה הפעולה וכן לשון הרמב"ם והבריא והוסיפו דמיו אבל לא הוקרו עבדים כיוצא בו שהי' בעת מקנתו ולכאורה מוכרח הוא דאלת"כ מאי קמ"ל רב וכי גרע מעבד והיכא פליג ר"ד ויש לדחות דפועל גרע דאין לו לעבוד רק זמן מועט:
גמרא מותיב ריב"א נזיקין. רש"י פי' סדר נזיקין וקשה דהראשון פרט שם המסכת והוא לא זכר רק שם הסדר ול"נ דנזיקין הוא שם הסדר וגם שם המסכת הכוללת ג' הבבות דכולהו חדא מסכת וכמו דבסדר טהרות יש ג"כ מסכת בשם זה (עיין תוי"ט בריש טהרות מש"כ בשם הרמב"ם בזה) וכן פרש"י גופי' בע"ז (ז) ושם מוכרח לפרש כן וכ"פ בברכות (כ) ועי' בערוך ערך זק הה' ובויק"ר פי"ט נזיקין למ"ד פרקים כלים למ"ד פרקים ע"ש: