גמרא אבל כריב ותני ל"ל בה. עפרש"י אבל בב"ב (יב) מוכרח דכריב ותני הוא בזמן אחד זה אח"ז וכפרש"י שם:
גמ' שם מתני' ר"י לרבין בר ר"נ תבואה כו'. כצ"ל. וכאינך דלקמן וכ"ה ברי"ף ורא"ש והנה מפרש"י מוכח דתני ליה בהמשנה כן וקשה דא"כ לפי מאי דמשני הא לן כו' ה"ל למתני גם ברישא שעורים יזרענה חטים ולכן נלע"ד דר"ל מתני ליה ברייתא ושמה לא תני דינא דחטים ושעורים וסמוכין לזה מצאתי להגר"א בהגהות ע"ש:
גמ' שם דאיתמר אילן העומד עה"מ כו'. נ"ל להגיה איתמר וכ"נ מהרי"ף והרא"ש:
גמ' שם מה ביאתך לעולם בלא חטא. מכאן סתירה קצת לבעלי דעת הגלגול:
רש"י ד"ה הא לן. הלכך משנה בכל מה שירצה. כצ"ל וכ"ה בנ"י:
תד"ה אילן. אבל אי נטוע כולו כו' בזה אריו"ח כו'. והא דלא מחלקי דריו"ח בא"י וכדאמר טעמא שע"מ כן הנחיל כו' ורו"ש איירי בבבל וכן יקשה לכאורה דמאי מקשה לרב מהברייתא נימא דאיהי בא"י וכטעמא דריו"ח הוא משום דכמו דהעשרה תנאים המה אפי' בחו"ל כדאיתא בס"פ מרובה ה"ה לכל שאר תנאים וכדמוכח מהא דמקשה שם ותו ליכא כו' והא כי אתא כו' ע"ש: