גמרא מש"נ לקצור אינו רשאי כו'. נ"ל דנקיט לישנא דרשאי מפני שמובנו שתים א' לישנא דרשות כפירושו ברוב הש"ס ב' לישנא דחיובא כמו אין בעלי אומנות רשאין לעמוד כו' (קדושין לג) ע"ש בתוס' ולכן מפרש טעמא דתרוייהו וא"ש פרכת הש"ס ושניהם מעכבין זע"ז ל"ל אך זה בלא"ה י"ל משום דמשמע דדוקא לשנות אינו רשאי אבל כהמנהג אף דבעה"ב מבקש לשנות המקבל אינו מחוייב ואי לא דביה איכא ג"כ טעמא לעכב הא קי"ל דכופין על מ"ס:
גמ' שם האי אמר בעינא דתינקר ארעאי. וכתב הרש"א וה"ה דהמ"ל בעינא תיבנא ול"ד דהא לקמן אר"פ דהך מיירי ג"כ בחכירות ובה לא שייכא טעמא דתיבנא ע"ש בתד"ה הני:
גמ' שם קנים מאי עבידתייהו כו'. ב"ב (סט):
רש"י ד"ה ואזיל איהו. אלא כו' חזרו וגדלו כו'. זה פשיטא דחזינן דלא הועיל ניכושו אלא ה"נ טעמא משום בזרא דנפל ועי' בפ"ב דכלאים (מ"ב):
במשנה והיא בית השלחין. אילו לא נקרא בשם זה אלא משום לישנא דמשלהי א"כ העיקר חסר היינו שהיה בה מעיין ואולי לזה כוון הסמ"ע בר"ס שכ"א להשיא שם זה ע"ש הכתוב ושולח מים וגו' ושפיר נכלל בשם זה גם המעיין שמשקה אותו ושם בה"ש פירושו מתחלף בכ"מ עי' ב"ב (סח) ובתוס' שם ולחנם השיג עליו התוי"ט:
רש"י ד"ה נהרא זוטא. אצל הבקעה כו'. זה ג"כ נקרא מכת מדינה כדלקמן (קה ב) "רובא דבאגא ופרש"י רוב הבקעה" ולהכי איצטריך טעמא דאיבעי לך כו' כתירוץ הא' שבתוס':