משטיפה אחת. שבבת אחת שפך מים עד הפרק:
ידו טהורה. אע"ג דאין בכלי רביעית אלא דאתו משירי טהרה: [הגה"ה *ס"א ולא יתכן דמשמע שתי ידיו משטיפה אחת הוא דלא הא משתי שטיפות מהני הא אדרבה בשטיפה אחת עדיף כדאשכחן בריש מכילתין דפליגי במוסיפין אלא מים ראשונים קרי שטיפה אחת כל זמן שלא נטל כי אם פעם אחת עד הפרק ובידו אחת הוא דסגי בפעם אחת אע"פ דאין בכלי רביעית אלא דאתו משירי טהרה אבל לשתי ידיו אע"ג דאתו משירי טהרה לא מהני עד שיטול ב' פעמים עד הפרק ובהא ליכא מאן דפליג לר"מ ובככר של תרומה הוא דפליגי היכא דנטל את הראשונים מרביעית ונפל עליהם ככר של תרומה דר"מ סבר כי היכי דמהני לטהר ידיו מהני נמי לטהר עצמן ורבי יוסי סבר לטהר ידיו מהני ואינהו גופייהו טמאין היכא דנפלו ואפילו מים הנשארים על ידיו אם נגע בהם ככר של תרומה נטמא עד שיבואו שניים ויטהרום אף על גב דלטהר ידים לא בעי שניים דאי בעי מנגב ידיה ואכיל והך דנטל ראשונים למקום אחד והשניים למקום אחר נפקא מינה אפילו לר"מ דהא דמטהר ר"מ בראשונים ה"מ כשנטל מרביעית אבל מפחות דאתו משירי טהרה צריך ליטול ראשונים ושניים כדפרישית וראשונים טמאין
שתי ידיו ושנים טהורים. ע"כ:] משטיפה אחת. שבפעם אחת שפך על שתי ידיו עד הפרק אע"ג דאתו משירי טהרה:
רבי מאיר מטמא. את ידיו עד שיטול מרביעית:
נפל ככר של תרומה. על אותן מים שנפלו מידיו לארץ:
טהור. כמו שהידים טהורות:
ר' יוסי מטמא. [*צ"ל בככר] בבגד אבל הידים ודאי טהורות מידי דהוה אסיפא דנטל את הראשונים ואת השניים למקום אחד ורבי מאיר סבר דלא דמי דהתם איפסיק והכא לא איפסק: