ורב אלפס פי' שעשה בהן שינוי כו' כתב ב"י והפירוש שכתב רבינו בשם הרי"ף לא מצאתי לו עכ"ל ואני חפשתי ומצאתיו בפרק כל שעה כתב הרי"ף כדברי הרמב"ם שהביא ב"י וכ"כ נמי בפ' כל הבשר גם בכסף משנה כתב ב"י שדברי הרי"ף הם כדברי הרמב"ם ע"ש ויש לתמוה שהב"י מתחיל וכתב ז"ל ובתר הכי אסיקנא דאי עבדינהו כעין תורא שפיר דמי והביאו זה הרי"ף והרא"ש בפ' כל הבשר וע"ש ברי"ף שלא כתב אלא האי לישנא ואי שני לה ועביד להו כעין תורא שרי הרי לפנינו בהדיא דהב"י ראה דברי הרי"ף שהרי כתב שהרי"ף הביאו ושם ברי"ף כתב בהדיא ואי שני לה כו'. וצ"ל דס"ל דהאי לשון ואי שני אינו מוכרח דר"ל דשינה בצורה ונוכל לפרשו דר"ל דשינהו בקטנותו קאמר (מיהו קשה דהא רבינו ג"כ לא כתב בשם הרי"ף אלא שפי' שעשה בו שינוי ורבינו בעצמו כתב עליו פי" צורת השור והל"ל דפי' אינו מוכרע) וקיצור לשונו דהרי"ף דכתב בפ' כל הבשר ריש דף תשי"ו גרם לב"י לכתוב כן ולא ראה דברי הרי"ף בפ" כל שעה דשם כתב בהדיא כדברי הרמב"ם שז"ל שם ואי שני להו ועביד להו כעין תורא שרי דכיון דשני בהו מידע ידיע דלהכירא עביד להו הכי דלא ליתו בהו לידי תקלה ולפיכך מותרין עכ"ל וכיון שכתב דלהכירא עבוד להו הכי מוכח בהדיא ששינה בצורתם כפירוש הרמב"ם דאילו לפרש"י לאו משום הכירא הוא אלא משום דהוא דבר מועט ולא יבא לידי מכשול ושם בפרק כל שעה הוא גוף מקור הדין בגמ' משום הכי כתב שם הרי"ף מילתא בפי' ובפרק כל הבשר דאין שם אלא העתקה וכמ"ש שם הרי"ף בהדיא ז"ל גרסינן בפרק כל שעה כו' ומש"ה קיצר שם הרי"ף והב"י שכתב כאן ז"ל והביאו הרי"ף והרא"ש בפרק כל הבשר מוכח בהדיא דלא עיין בפ' כל שעה דאל"כ לא היה משמיט מקום מקור הדין וק"ל ומש"ה כתב ב"י על לשון רבינו שכתב והרי"ף פי' שעשה בהן שינוי שמוכח מדבריו שלדעת הרי"ף אפילו בפת הרבה מותר אם עושה בהן שינוי ולא כרש"י שפי' דוקא בלש עוגה קטנה וע"ז כתב ב"י דלא ידע מניין הוא לו דילמא גם הרי"ף אינו מתיר כ"א בלש דבר מועט אבל לפי מ"ש בפרק כל שעה דתלא שריותא משום דעביד בה הכירא ודאי מוכח מדבריו דאפילו לש הרבה אלא שעשה כל א' קטן או גדול ע"י היכר כלחם משנה מותר ועיין באו"ה שכלל דעת הרי"ף והרמב"ם יחד וכתב ואי שני ועביד קטנים או כעין תורא וה"ט דס"ל דקטן גם כן מקרי שינוי שאין דרך אופי פת לאפות כן וק"ל. ועד"ר: