ואיני מבין למה כתב שצלאן עם בשר אסור כו' דהה"נ מבושלין עמו כו' עד"ר כתבתי טעם הרמב"ם דלא מיירי כלל בצלאן עם בשר אלא שצלאן בתנור יחד והאיסור משום ריחא. וגם לפי מה שהבין רבינו דברי הרמב"ם דמיירי בצלאן עם בשר היה נראה לכאורה דלק"מ על דברי הרמב"ם לפי שהרמב"ם סובר כיון דע"י בישול הוא מתרכך טפי מבליע בו יותר מע"י צלייה ומש"ה בריש דבריו שכתב קערה שאכלו בה בשר ובשלו בה דגים מותר כו' נקט בשלו לרבותא דכ"ש צלייה ובסוף דבריו נקט דגים שצליין עם בשר נקט נמי לרבותא דבצלייה אסור וכ"ש בבישול שע"י בישול בולע טפי וכן נראה קצת מדברי רבינו שכתב על דברי הרמב"ם ז"ל ואם בא להחמיר בצלי כו' משמע דעד השתא רוצה לומר דצלי קיל טפי מבישול ולכן לא קשה בריש דבריו למה נקט בישול ולא צלייה משום דכ"ש הוא כמ"ש. אלא שאין סברא לומר דבישול יהא חמור מצלי דאף אם הוא מתרכך יותר ע"י בישול מ"מ לענין בליעה הוא בולע יותר ע"י צלייה ממה שהוא בולע ע"י בישל לפי שהם דבוקים יחד זה בזה בצלייה ואין שום דבר ביניהם משא"כ בתבשיל שהמים ביניהם וכן מוכח מדברי רבינו שכתב וכן התיר הרמב"ם בנתבשלה כו' משמע שהוא מבאר דברי הרמב"ם דדוקא ע"י ביטול התיר אבל לא ע"י צלייה שהוא חמור ומ"ש רבינו ואם בא להחמיר בצלי כו' אין רצונו לומר דעד השתא הבין דבריו שבא להקל שהרי הוא סובר צלייה חמורה כמ"ש אלא הכי ביאור דברי רבינו דתרתי קא פריך ליה חדא למה לא קתני דאף ע"י בישול אסור עם בשר ועוד דהואיל ובא להחמיר ה"ל להשמיענו רבותא דאפי' בלא בשר אסור לצלי. ומ"ש ואם בא ר"ל כמו והואיל ובא ודו"ק ואינו לשון תנאי