דג טמא שבלע כו' אפי' לא ראינו שבלעו פי' ולא אמרינן אשרוצי משריץ ליה. וז"ל הגמרא בבכורות דף ז' אפילו כי חזינא דבלע נימא האי איעכלא והאי אשרוצי אשריץ אמררב ששת כגון שמצאו דרך בית הרעי רב פפא אמר כגון שמצאו דרך בית הבליעה ופרש"י ואי עוברו הוא בבית הרחם ה"ל לאשתכוחי רב אשי אמר רוב דגים במיני משריצין וכמו שבלע לנינינו דמי ע"כ וכוותיה דרב אשי פסקו הפוסקים וצ"ע מאי זה דקאמר רבינו בין נמצא דרך בית הבליעה בין דרך בית הרעי מאי נ"מ ומאי אולמא האי מהאי הא שניהם סימנים שאינו נשרץ בגופו של דג טמא דא"כ בבית הרחם ה"ל לאשתכוחי וכדפרש"י והכי הל"ל אע"ג דלא חזינן דבלעו וגם אין ידוע אם נמצא דרך בית הרעי או בית הבליעה או לא ובזה הלשון כתב הרא"ש שם. וב"י הביאו בסימן זה וד"ל שאין אנו יודעים אם נמצאים במקומות הללו שהם סימן שנבלעו או לא רק בבית הרחם שאז הוא ודאי אסור שהוא נשרץ שם אפ"ה מותר כרב אשי ועוד מאחר דכבר כתב רבינו דאפי' ביצא לחוץ מותר אע"ג דאיכא למימר דמבית הרחם יצאה והיינו מטעמא דרב אשי דאמר דגים במינם משריצין תו לא היה צ"ל בין נמצא דרך בית הרעי וכ"ש הוא. ונלע"ד ליישב זה כשנעורר עוד קושיא אחרת והוא למה התירו רב אשי ולא חייש למיעוטא דמשריצין באינם מינן דהא איסורא דאורייתא הוא. ונראה דה"ט משום דשם בסוגי'. איירי דראו שבלע הדג טמא דג טהור מש"ה סמכי ארובא דבמינן משריצין ולא חיישי למיעוטא ולומר דדג טהור אתעכל והאי אחרינא הוא דבכהאי גוונא ודאי סמכי ארובא כיון שראינו שבלעה דג טהור משא"כ בשלא ראינו שבלעו דאז מסתבר לומר דדוקא בנמצא דרך בית הבליעה או בית הרעי הוא דמכשרינן ואם לא ראינוהו מונח שם ואיכא לאסתפוקי דלמא היה בבית הרחם חיישינן למיעוטא דמשריצין בשאינן מינן ורבינו התחיל וכתב תחילה דג טמא שבלע דג טהור ור"ל שראינו שבלעוהו ואז בכל ענין מותר אפי' כבר יצא לחוץ ואפשר לומר דמבית רחם יצא וכנ"ל. ואח"כ כתב דין השני ברבותא והיינו דאפילו לא ראינו שבלעוהו מ"מ יש להתירו וכתב דהיינו דוקא כשמצאוהו מונח בתוך הדג דרך בית הרעי או בית הבליעה וק"ל והל' קצת דחוק כמ"ש ובכל ענין שנמצא כו' וי"ו דובכל היא אינה מדויקת דהא בבא בפני עצמה הוא וגם מ"ש הוא דלא כמ"ש הרא"ש וב"י הביאו דכתב דרב אשי מתירו בכל ענין דמשמע אפילו לא ראינו שבלע ואפי' יצא לחוץ. מיהו קושיא אחרונה למה לא חשש למיעוטא אינה קושיא כ"כ דבאיסורא הולכין אחר הרוב אפילו במקום חזקת איסור נגד הרוב כדאמרינן בזאב שנטל בני מעים נקובים דלא חיישינן שמא במקום נקב נקוב וכמ"ש התוס' פרק קמא דמציעא ד' ב' ריש ע"ב ע"ש: