אבל מי חלב אסור כתב ב"י ואף ר"א לא אסר אלא לאחר שבשלו הנסיובי להוציא ממנו האוכל הצף למעלה אבל בנסיובי עצמו אינו אוסר (וכתב הטעם לפי שהוא דומה לבשר עם דמו שבעוד שהדם בתוכו מותר דדם האברים שלא פירש שרי ומשפירש אסור ה"נ גבי מי חלב בעודנה עם המאכל שרי וכשפירש המאכל ממנו אסור ע"ש בכ"י עכ"ה) וכן משמע באשר"י ומלשון הטור משמע דאנסיובי עצמו קאי מדכתב וכן נוהגין דאילו באינך לא ראינו ששותין אותן משום דלא חשיב. עכ"ל ור"ל מדכתב וכן נוהגין דמשמע העולם נוהג לעינים לשתותן ולאוכלן וזה לא שייך במי חלב לאחר שבשלו הנסיובי דאין נוהגין לשתותן ולא ס"ל לב"י לפרש מ"ש רבינו וכן נוהגין כמו הכי נהוג דאם אירע כן שנתערב בשאר מאכל נהוג להתיר דאין בו איסור דאין ל' וכן נוהגין משמע כן ובזה נסתלק תמיהת ד"מ שתמה על ב"י ע"ש וכתב עוד ב"י ולפי סברתו של ר"א ה"ה מי רגליה של טהורה אסורה (ויש להקשות דאם כן למה איבעיא בגמרא במי רגלי חמור הלא אפי' של טהורין אסור אבל אין זה קושיא דטעם דאסרינן הוא משום אבר מן החי ומבואר בסימן ס"ב דדין אבר מן החי אינו נוהג בטמאים וה"א דיותר יהא מותר בטמאים עכ"ה) א"נ יש לחלק דמחשביה לפרשא בעלמא: