ובענין מתנות כוי הבא מבהמה וחיה כ' הרמב"ם וכו' מש"ר כוי הבא מבהמה וחיה אין זה לשון הרמב"ם שהרמב"ם כתב סתם כוי אע"פ כו' כמו שהביאו רבינו אלא שרבי' הבין שמ"ש הרמב"ם כוי ר"ל שהוא כלאים מבהמה וחיה ומ"ש הרמב"ם אע"פ שהוא ספק ר"ל שספק אם חייב במתנות או לא משום ספק אם חוששין לזרע האב. ומ"ש הרמב"ם מפרישין ממנו כל המתנות ביאר רבינו שעכ"פ צריך להפרישם ואח"כ מבאר והולך מה יעשה עמהן אחר שהפרישן ואמר דבכלאים שבא מן צבי הבא על העז חייב בחצי מתנות דשה ואפי' מקצת שה אבל כלאים הבא מן תייש הבא על הצבייה הולד פטור מכל המתנות כך הבין הוא דברי הרמב"ם ולכך תמה עליו וכתב איני מבין דבריו כו'. ולכאורה היה נראה דאין מקום לתמיהתו דהא דכתב הרמב"ם צריך להפרישם היינו בבא לצאת ידי שמים וכמ"ש לעיל בשם התוספות. אבל זה אינו שהרי הרמב"ם בא להודיענו דין תורה דהוא יליף מקרא ולא לצאת ידי שמים וגם א"ל שרבינו הבין שהרמב"ם ג"כ מדבר בכוי שהוא בריה בפ"ע ואפ"ה מתמה עליו כיון דא"צ ליתנו מכח ספק ג"כ לא היה צריך להפריש. דהא רבינו התחיל וכתב בענין כוי הבא מבהמה וחיה כתב הרמב"ם מוכח מזה דפי' לדברי הרמב"ם דמכוי הבא מבהמה וחיה איירי. אבל הפי' הנכון בדברי הרמב"ם שסובר כוי הוא בריה בפ"ע והוא ספק בהמה ספק חיה כר' יוסי בפרק אותו ואת בנו וכרבי יודא ורבייה קרא לשוייה כבהמה ומש"ה צריך להפריש כולן וליתנם לכהן אבל צבי הבא על העז א"צ להפריש כולן אלא חציה יפריש ויתן לכהן ועל חציה השני לימא לכהן זיל מייתי ראיה דאין חוששין לזרע אב ושקול. ובתייש הבא על הצבייה פטור מכולן דאמר לכהן זיל אייתי ראיה דחוששין לזרע האב ולפ"ז דברי הרמב"ם כולם נכונים למבין וכן ביארם הר"ן וב"י. (ומ"ש הרמב"ם אם שה אפי' מקצת שה לא מיתורא דאם אלא ממשמעות שה אפי' כל דהו משמע לכ"ע כמ"ש לעיל בסימן ט"ו גבי או"ב ע"ש עכ"ה):