עד המקום שנפלה י' טפחים (דהיינו ו' טפחים גובה עד רגלי השור וד"ט מכריסה עד ארעא עכ"ה) ואם נתגלגלה ונפלה צריך שיהא גובה המקום י' טפחים רשב"א ומשמע כן מגמרא פרק שור שנגח ד' וה' סוף ד' נ' דהיכא דאגנדרה (פי' שלא נפל מקומתו אלא היה שוכב ונתגלגל ונפל עכ"ה) לא חשבינן האי דאיכא מכריסה עד ארעא ב"י וכתב ב"י ויש לתמוה על רבינו למה לא הזכיר חילוק זה ע"כ ובטור ח"מ סי' ת"י ס"ז כתב דאפי' נפל מעומד לא חשבינן מה שיש מכריסה עד ארעא ושם ביארתי. ועוד היה נ"ל ליישב ולומר דאיכא שם בגמ' שני תירוצים וטעמיה אליבא דרב נחמן בשינויא קמא טעמיה דרב נחמן לא משום דמודדין מכריסה אלא משום דיש חבטה בפחות מי"ט ולענין נפילה לבור דפטור כשהבור בפחות מי"ט ה"ט משום דבעינן שתמות בהבלא דבור כרב דהתם ולפ"ז לא קי"ל כר"נ אפילו לענין טריפות דקי"ל אין חבטה פחות מי"ט ובשינויא ואוקימתא בתרא דהתם גם ר"נ ס"ל דאין חבטה בפחות מי' טפחים והא דטריפה משום דמכריסה לתחתית הבור הוא י' טפחים לפי האי שינויא נוכל לומר דהלכה כר"נ מש"ה בסימן ת"י דקאי אהוצאת ממון מבעל הבור איירי' המע"ה דשמא שינויא קמא דגמרא הוא עיקר טעמו ולא קי"ל כוותיה ולא אזלינן בתר גובה דכריסה דגם ר"נ לא ס"ל הכי וכאן לענין טריפות דאיירי באיסורי מחמרינן דשמא אוקימתא בתרא הוא עיקר דטעמו דר"נ הוה משום דמדדינן מכריסה וק"ל ועמ"ש עוד שם בסימן ת"י. וד' חילוקים יש בדין נפולה דאם קפצה מעצמה אפי' ממקום גבוה מאד וא"א לאחוז נפשה בצפרניה כשרה ואם הפילוה אחרים בע"כ אפילו ממקום שאינו גבוה טרפה כשא"א לה לאחוז בצפרניה ואם נפלה מעצמה שלא מדעתה אז בעינן שתפול ממקום גבוה י"ט ואם ידעה שיפילוה ואפשר לה לאחוז בצפרנים כגון לשחיטה אז אפילו בגבוה יותר מי"ט אינו מזיק וכ"כ ב"י בשם הרשב"א ע"ש ד' מ"ו: