דאמר רב יהודה אמר רב מנין לאבל כו' ואמר רב יהודה אמר שמואל כו' בהאי מימרא קמאי לחוד הוי סגי להני ב' דינים דצריכין האבל והמנחמין לישב לארץ דמדיליף מיניה רב שהאבל יושב בארץ ש"מ תרווייהו דהא כתיב וישבו אתו לארץ אבל במימרא בתראי איכא למימר דהמנחמין לחוד ישבי בארץ דעלייהו קאי מ"ש וישבו אתו לארץ אבל האבל גופא אין ראיה משם דאיכא למימר שהיה במקרה שהיה יושב בארץ וכן ראיתי בת"ה להרמב"ן דלא מייתי אלא האי מימרא קמאי מיהו י"ל דשניהן צריכי דאילו מימרי קמאי דרב אינו נשמע אלא דהאבל צריך לישב לארץ והו"א דהמנחמין א"צ אלא דהמעשה כך היה דהיו יושבין אתו קמ"ל מימרא דשמואל דקאמר דינו אמנחמין ואי מימרא דשמואל לחוד הו"א ע"ג מטה הוא דאסר להן לישב אבל ע"ג קרקע ג"כ א"צ לישב והא דכתיב וישבו אתו לארץ ל"ד קאמר אלא ר"ל שישנו מקומן ולא ישבו על גבי מטה קמ"ל מימרא קמייתא דקאמר בהדיא אלא ע"ג הארץ וק"ל ושוב מצאתי הג"ה שנדפס במקצת ספרי י"ד בהאי מימרי קמאי איתא בגמרא של כתיבת יד בפרק ואלו מגלחין אבל בגמרא הנדפסת ליתא עכ"ל: