למאן דקרי ותני עד שיהא לו שיתא אלפי גברא והיינו טעמא שכולם צריכין לשפורי (פי' מכריזין עליו שיבואו לכבדו עכ"ה) לצהוב עליו ולחמם עליו שזהו כבודו ואף שיש אחרים זולתו לעשות לו כל צורכי קבורה ולשאת אותו ולחלוף ולחילף חילף (ולעיל בסי' שס"א אמרינן דדוקא לענין לויה אתמר שיעור זה אבל לענין לעסוק בצורכי קבורתו כיון שיש מי שעוסק בצורכי קבורתו אין לו להתבטל מת"ת) מ"מ מאחר שהוא מוצאו ועליו מוטלת המצוה אינו בדין שיטיל המצוה על אחרים ומותר לטמא (ואע"ג דכתב לעיל בסימן שס"א דשיעור למאן דתני וקרי ששים רבוא כבר כתבתי שיש שם פלוגתא בגמרא דאיכא מ"ד דס"ל ס' רבוא ואיכא מ"ד ו' אלפים ולכן לעיל לענין ביטול תורה אזלינן לחומרא שצריך לבטל עד שיהא ס' רבוא והכא אזלינן לחומרא שלא לטמא אם יש לו ו' אלפים) ובנשיא אף שאינו מ"מ אלא מת בעיר תוך קהל ישראל מ"מ מצוה רמיא אכל ישראל לטמא לו שזהו כבודו וכדאיתא בכתובות כשמת רבי אכריז אין היום דין כהונה דהוי נשיא וזה שכתב רבינו וכן לנשיא מטמא לעולם ר"ל אע"פ שאינו מ"מ ויש כאן כמה אלפים ואזה קאי נמי מ"ש ולרבו לא יטמא אם יש לו שיעור דהיינו נמי כשאינו מ"מ אלא מת בתוך העיר והו"א דתלמיד אצל רבו יש לו דין כל ישראל עם הנשיא קמ"ל אלא אם יש לו שיעור דהיינו מי שעוסק בצרכי קבורתו אינו יכול לטמא לו ולעסוק עמו בקבורתו ועד"ר: (מתאבל עליהן דין ז' ול' כמ"ש לקמן עכ"ה):