1
אין מתאבלין עליו אפי' נגמרו שערותיו וצפרניו. צריך טעם מ"ש מלענין מילה בשבת דסמכינן אסימן שעריו וצפרניו כמ"ש לעיל בסימן רס"ו ובא"ח סימן ש"ל וי"ל דדוקא לענין מילה מקילין דממ"נ אי בר קיימא הוא מצוה קעביד ואי לאו בר קיימא הוא הו"ל כמחתך בבשר בעלמא וכמ"ש רבינו שם משא"כ כאן לענין אבילות כיון דלא ודאי בר קיימא הוא בדגמרו שעריו וציפורניו: