ניקב אחד מהסמפונות שבפנים לחבירו כו' אבל אם ניקב לבשר הבשר מגין עליו בפרק א"ט אפליגו אמוראי במחט שנמצאת בריאה ובתר הכי אמרינן ההוא מחטא דאשתכח בחיתוכא דריאה ופירש"י לאחר שחתכוה נמצאת באחת החתיכות שדרוה לקמיה דרבי אמי וטרפה אמרו ליה והא רבנן מכשרי כלומר רבי יוחנן ורבי חנינא ורבי אליעזר מכשירין א"ל הם הכשירו שידעו מאיזה טעם הכשירו אנו מאיזה טעם נכשיר דילמא אי הוי ריאה קמן מינקבא ופרש"י שיודעין מאיזה טעם הכשירו שבאת כל הריאה לפניהם וראוה שלימה הלכך ע"כ דרך הקנה נכנסת ופריך התם טעמא דליתא קמן הא איתא קמן ולא מנקבא כשר והא אמר רב נחמן האי סמפונא דריאה דאינקב טריפה ההוא לחבירו אתמר ופירש"י לחבירו אתמר אצל פיצולו כשמתפצל מחבירו ניקב אצל דופן של חבירו דכיון דדופן חבירו קשה הוא עומד כנגדו ואינו סותם הנקב ולא מגין עליו (וז"ש רבינו במקום שמתפצלין ר"ל מיד שמתחלקין עכ"ה) אבל ניקב לאחר פיצולו ברחוק בשר הריאה שהוא רך נכנס לנקב ומגין עליו ע"כ נמצא טעמו של רבינו מבואר ולכך כתב על דברי הרמב"ם ולא נהירא שהרי איתא להדיא ניקב לבשר כשר שהבשר מגין עליו. וז"ל מורי בא"ו שלו דף ל"ה ותימה איך נשוה להרמב"ם טועה בדבר פשוט דהא בגמרא דף מ"ח איתא להדיא דטריפה ועוד הלא הוא עצמו כתב דינא דגמרא מחט דאשתכח בחיתוכא דריאה דדייק מיניה תלמודא דאם נקב סמפון כשר ונ"ל דבודאי ה"ק ניקב אפילו לחבירו טריפה דלא תימא מאי איכפת לן מאחר ששניהן נקובים וכל אחד יש לו צד חיצון אפ"ה טריפה (ר"ל שאם ניקב בצד חבירו ונקבו שניהם זה לזה וכל אחד יש לו צד החיצון וליחה היוצאת מזה הנקב נכנסת לסמפון אחר ואין הריאה מתקלקלת מינה ואפ"ה טריפה) וכל שכן אם ניקב אחד נגד חבירו וחבירו לא ניקב ובזה דייקא התלמודא דטריפה לפי שעור הסמפון קשה ואינו מגין עליו וכן פרש"י לשם דמיירי בכה"ג (אבל ניקב לבשר סובר דכשר) וכן ישב מ"ו שם מה שפסקו השערים או מסמפון לחבירו דכשר (שכתב עליו מהרא"י גם זו אחת מן התימות דבהדיא איתא בגמרא דטריפה) דמחלקינן נמי כה"ג דתלמודא לא אסר אלא ניקב להדי חבירו אבל נקובים שני הסמפונות מזה לזה כשר והש"ד מיירי שנקבו להדדי ועד"ר: