1
אלא ע"י י' דתנו הלכתא כו' וטעמא דבעינן י' משום דיש לחוש שמא בשליחות המקום נתנדה ועל כל בי עשרה שריא שכינתיה והרי הותר לו באותו ב"ד שנתנדה אשר"י ונ"ל דמה"ט בעינן שיהיו גדולים בחכמה יודעי ספר וכתב ב"י הואיל דבעינן י' הוא מטעם דפרישית וטעם זה לא שייך במנדה עצמו והול"ל דב"ד של ג' שיתירו לו סגי וצ"ע עכ"ל. וי"ל דה"ק כיון דבנידוי ת"ח מתיר לעצמו כאילו היו ג' אף שבנדר אינו מתיר לעצמו א"כ ש"מ דג' אין לו ענין בנידוי ובאחר דאינו ת"ח צריך י' כיון דג' אין לו ענין כאן: