ובמקומות הקרובות לה שתי חלות כו' פי' האשיר"י כגון המקומות שאין א"י ממש כי כבשוהו עולי מצרים ולא כבשוהו עולי בבל וקדושה ראשונה בטלה משחרב המקדש בראשונה היו מפרישין שנים אחד לאור ואחד לכהן ונאכלת והטעם בירושלמי שאי לא היו מפרישין אלא אחת אם היתה נאכלת יאמרו תרומה טמאה נאכלת כי זאת ארץ טמאה היא כארץ העמים כו' ואם היתה נשרפת יאמרו תרומה טהורה נשרפת כי רואין את בני הארץ נשארו בטהרה הלכך הצריכו להפריש ב' חלות (וב"י כתב גם בזה הטעם כדי שלא תשתכח) ודבר תימה הוא בעיני הרואה ונותן לב להבין או ישאל ויגידו לו כו'. וכתב עוד שלחלת אור יש לה שיעור מאחר שנראית כשל תורה (ולחלת כהן א"צ שיעור ובחלת ח"ל הוא להיפך וק"ל) ולפ"ז נראה חלת של אור שלנו צריכין שיעור מאחר שאין מפרישין אחרת לאכילה וק"ל מ"ו אבל רמ"א כתב שס"ל מאחר שחלת ח"ל דרבנן ובזמן הזה דאפי' בא"י אינה נאכלת. אפי' בשאר מקומות א"צ להפריש אלא חלה אחת בלא שיעור ולשורפה ומ"מ נוהגין ליטול כזית כו' ע"ש סעיף ה':