והרמב"ם כ' דב' זכרים וב' נקבות א"צ כו' וכ"ש בב' נקבות וזכר אחד וכ"כ הרמב"ם בהדיא ז"ל ב' חמוריו שלא בכרו וילדו ב' זכרים נותן ב" טלאים לכהן זכר ונקבה או ב' זכרים ונקבה נותן טלה אחד לכהן ילדו ב' נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום וא"צ להפריש טלה לעצמו לפי שיש כאן ספיקות הרבה שמא האחת ילדה זכר והשנייה ב' נקבות או שמא זו ילדה נקבה והאחרת זכר ואחריו נקבה או נקבה ואחריה זכר וכן ספיקות הרבה יש בב' זכרים ובב' נקבות עכ"ל ואע"ג דגבי ב' זכרים ונקיבה איכא נמי תרי ספיקי לגבי הפרשה שמא הא' ילדה ב' זכרים ואחת ילדה נקבה וא"צ אלא נתינה אחת לכהן ואף את"ל אחת ילדה זכר ואחת ילדה זכר ונקבה שמא יצאתה נקבה תחילה ואפ"ה כיון דאפשר בתקנתא בהפרשת טלה אחד ולא קמפסיד ולא מידי שהרי הוא חולין והוא לעצמו לית ליה למסמך אהיתירא דתרי ספיקי וכיון דבב' זכרים ונקבה איכא נמי תרי ספיקי לגבי הפרשת טלה מ"ט מפריש טלה יותר מבב' זכרים וב' נקבות ושמא י"ל דשאני ב' זכרים ונקבה דמתוך שהיא צריך לעשות בהם מעשה ליתן טלה אחד לכהן אמרינן ליה דיפריש טלה לעצמו אע"ג דתרי ספיקי הוא אבל בב' נקבות וזכר אחד או בב' זכרים וב' נקבות כיון דאין כאן לכהן כלום לא אמרינן ליה דיפריש טלה לעצמו מאחר דתרי ספיקות הוא ב"י ע"ש ועיין בדרישה: