לשון הרמב"ם מנעל שהוא כלאים ואין לו עקב כו' נ"ל שהוא פי' כך המשנה פ"ט דכלאים מנעל של זרב אין בו משום כלאים וכ"פ הראב"ד דעתו ונ"ל מה שפי' שאין לו עקב היינו כלומר שאין לו עור קשה למטה כדרך העקב של המנעלים וכן פירש הרמב"ם לשם במשנה בפ"ט דכלאים על מנעל של זרב וז"ל הוא דמות רגל שנותנין תחת כף רגלו להלך בה על היצועים ועל הכסתות עכ"ל וק"ל ומספר צפנת פענח נ"ל דאסור מנעל זה של הרמב"ם ואין להקל נ"ל מ"ו וז"ל בית יוסף לשון הרמב"ם כו' נראה שהוא פירוש לערדילדין דבסמוך וא"ת אפי' כי אית ליה עקב נמי לישתרי כיון שהטעם שעור הרגל קשה ואינו נהנה וי"ל דכל שיש לו עקב כיון דמיחזי כמלבוש אף על פי שאין הגוף נהנה ממנו אסור עכ"ל ועיין בכסף משנה שלו פ"ט דכלאים דשם תירץ בע"א ז"ל וצ"ל שמ"ש רבינו ואין לו עקב לא משום דינא כ"כ אלא שתבנית אותו מנעל של זרב היה כך שלא היה לו עקב אבל לענין דינא בין שיש לו עקב בין שאין לו עקב מותר עכ"ל ועיין בדרישה: (צלצולים שעושין העם כו' פירוש כיס קטן שעושין אותו לתת בתוכו מעות ופלפלין. צלצול של עור כו' שתולין בו חוטי צמר כו' כצ"ל וכן הוא ברמב"ם עכ"ה):