דקשר הוי חיבור לענין כלאים וקשה א"כ הא דלעיל שאם אינו עושה אלא תכיפה אח' אע"פ שקושר שני ראשי החוטין אינו כלאים וי"ל דהתם החוט אינו כלאים אלא שהוא מחבר צמר ופשתים יחד ולא מקרי חיבור פחות משתי תכיפות אבל כשהחוט הוא בעצמו כלאים עם הבגד אפי' בקשירה לבד הוי כלאים ודו"ק מ"ו ובחילוק זה נמי מתורץ מה שיש להקשות אהא דלעיל דאם אינו מעביר המחט אלא פעם א' אף על פי שקושר ב' ראשי החוטין על שפת הבגד אינו חיבור והא ציצית בטלית לא הוי חיבור בטלית אלא כה"ג מ"מ אי לאו דשרי רחמנא בהדיא הוי כלאים וצריך ג"כ לומר הואיל שהציצית עם הטלית הם שעטנז בעצמם אפי' בתכיפה אחת שקושרם שם הוי כלאים (ולעיל איירי שמחבר צמר ופשתים עם חוט ששרי בשניהם כגון משי או קנבוס עכ"ה) ול"נ לתרץ ב' הקושיות בענין זה דציצית בבגד הוי דרכו לחברם כך בטלית וכן בגד שנפרם דרכו לפרוף אותו בחוט בקשירה וכל שדרכו בכך זהו גמר ענינו וקיומו ואסורה אבל לתפור ב' בגדים ביחד אין דרך לחברן בתכיפה אחת לכן לא הוי חיבור פחות משתי תכיפות וק"ל. ועיין בתוס' דמשמע דבשתי תכיפות אפי' בקשר אחת אסורין ובב' קשירות אסור אפי' בתכיפה אחת ולפ"ז לק"מ מציצית שהוא ב' קשרים זע"ז גם בבגד שנפרם הוה ב' קשרים אבל מל' רבינו לא משמע לי הכי: