אם ניתוסף בפרי עד שאין בפרי הראשון שהוא היתר כו' ז"ל ב"י על גירסא זו הדבר מבואר שהוא טעות סופר וצריך להגיה שהוא היתר ק"ק חלקים על התוספת אסור וכן הוא לשון הרא"ש בהל' ערלה. ול"נ שהגירסא שלפנינו דהיינו שאין בפרי הראשון שהוא היתר חלק אחד ממאתים של התוספת אסור אתי נמי שכיר אלא שצריך להגיה שיש במקום שאין ור"ל אם ניתוסף בפרי כ"כ עד שפרי הראשון הוא חלק אחד ממאתים כלומר שאינו בטל אא"כ ההיתר הוא מאתים בלא האיסור ועם האיסור הוא ר"א אבל אם אין בהיתר מאתים בלא האיסור אלא עם שניהם יחד הוא מאתים אסור היינו דקאמר שהוא היתר חלק אחד ממאתים של התוספת ר"ל שהכל יחד הוא מאתים כאילו אמר שההיתר הוא קצ"ט חלקים והאיסור חלק אחד ומכ"ש אם ההיתר הוא פחות מזה וק"ל ולפ"ו יתיישב שפיר מ"ש ואם לאו וק"ל. וכיצד משערין אותו אם הוסיף או לא כתב הרמב"ם רואים אם נחתך ירק או תבואה מן הארץ בכמה זמן ויבש עד שלא נשאר בו ליחה וכשיעור שהייתו לייבש נשתהא לצמוח כיצד הרי ששהה לייבש עד שלא נשארה בו ליחה משנעקר ק' שעות הוי יודע שגדל כל הפרי בק' שעות ואם נשתהא הירק בכרם חצי שעה אחר שראהו בידוע שהוסיף ק"ק עכ"ל ועיין בב"י שכתב עוד היאך משערים בשם ר"ש: