שחט ולא כיסה וראוהו אחר חייב לכסות הטעם יליף בגמרא מדכתיב גבי מצות כסוי ואומר לבני ישראל אזהרה לכל בני ישראל ורבינו שכתב טעם שהוא כשאר מצות עשה שכל ישראל חייבים משמע דלא ס"ל ה"ט דא"כ ל"ל למתלי בשאר מצות עשה וקשה איך נקט רבינו טעם לנפשו ללא צורך מאחר שהגמרא ד' פ"ו דרשו בהדיא מהאי קרא דואומר לבני ישראל כו' והיה נראה לע"ד לומר דרבינו ס"ל דלולי שמצינו כן ג"כ בשאר מצות עשה לא היינו מוכרחים ללמוד ממ"ש ואומר לבני ישראל שיהא המצוה מוטלת על כל ישראל דאדרבא ה"א כיון שנאמר איש כי יצוד ציד וגומר וכסה את דמו ש"מ דהקפידה תורה דוקא אמי ששפך הוא יכסה דמו כמו שדרשו נמי מזה במה ששפך הוא יכסה כ"ש דאיכא למשמע מיניה האי דמי ששפך הוא יכסה ומ"ש לבני ישראל ה"א דאבני ישראל דעלמא קאי אכל שוחט ושוחט. אבל השתא דמצינו שהדין כן בכל מצות עשה א"כ מסתבר למימר דאתא קרא דואומר לבני ישראל לגלויי לן דושפך וכסה לא אתא ללמדינו דמי ששפך דוקא הוא יכסה אלא שהוא מוקדם ולולי הפסוק דואומר לבני ישראל ה"א דאע"ג דבשאר מצות כל ישראל מחויבין הכא שאני דגלי קרא במ"ש ושפך וכסה דמאן דשפך יכסה מ"ה בעינן גם הקרא ללמדינו שהוא מצוה לכל ישראל וק"ל:
×
Support Sefaria
Dear Friend,
Since we launched our campaign two weeks ago, more than 275 users have become sustaining monthly donors. This puts us more than halfway toward our goal of recruiting 500 new monthly donors by Shavuot!
Please consider joining today. Your monthly support is vital for the maintenance and growth of Sefaria's library, and for making Torah accessible to millions of people year round.