1
שהרי כיון לאבר דכתיב ושחתה עד שיכוון לשחתה בקצת כגון סימא עין עבדו כיון שנתכוון לאותו אבר אף ע"פ שלטובתו איכוין לרפאותו מכל מקום יוצא לחירות לאפוקי זורק אבן וכיון לבהמה כו' דלא אאבר דעבד איכוין כלל והתוס' ס"ל דאפי' בכה"ג יוצא לחירות דלא פטר אלא היכא דלא נתכוין לעין וגם נתכוון לטובתו של עבד כגון שנתכוון להוציא את הולד (כגון הושיטו ידו למעי שפחתו איכוון לטובתה להוציא הולד ולא כיון ליגע בעין כלל עכ"ה) אבל אם נתכוון לעין אף ע"ג דנתכוון לטובתו או לא נתכוון לטובתו אף ע"ג דלא נתכוין לעין לא: