על מילת העבדים ולהטיף מהם דם ברית (זהו לישנא דגמרא ואח"כ כתב רבינו דיעות הפוסקים ומלישנא דגמרא משמע שאין מברכין אלא ברכה זו וע"ז כתב הר"ן וא"ת כו' עכ"ה) ז"ל הר"ן וא"ת למה כללו הכל בברכה אחת ולא תקנו בה שתי ברכות תחילה למוהל וסוף לאדון כמו שתקנו במילת ישראל המל אומר כו' המברך אומר כו' (ר"ל היינו האב) ועוד למה תקנו בה להטיף ממנו דם ברית וי"ל דמה שכולל הכל בברכה אחת היינו לפי שאינו גר עד שימול ויטבול ולפיכך לא ברכו עליה על המילה דהיה משמע שעל מילה זו נצטוו כשם שאין מברכין על הטבילה אלא הוא עצמו בעלייתו מהטבילה מברך עליה (ור"ל שלפני המילה לא שייך שום ברכה דעדיין עכו"ם הוא לכן אין מברכין רק ברכה אחת לאחריה ואותו ברכה מברך אותו הגר עצמו ודו"ק עכ"ה) אבל כללו הכל בברכה א' לפי שדם המילה בריתן של ישראל ועל הברית אנו מברכין. ומה שתקנו בה להטיף מהם דם ברית לפי שיש כמה גרים שמתגיירים כשהם נימולין ועיקר מילתן הטפת דם ברית הוא לפיכך תקנו לכולן כן כך פירש הרמב"ם ז"ל עכ"ל: