1
דלענין לפדותו ולפרק משאו כו' וטעמא דמילתא משום דבפדיון שהם בסכנת הגוף כיון שאביו ת"ח אע"פ שאינו שקול כרבו חייב להציל נפשו מני שחת קודם כל אדם וכן לפרק משאו שהוא צערא דגוף הוא נמי קודם מהאי טעמא אבל אבידתו שאין לו אלא הפסד ממון אם אינו שקול כרבו אם יעבור על דעת אביו מעט אין הכרע: