ואפי' לקרות לאחרים ששמם כו' ר"ל בפניו ומיירי כשאינו שם פלאי דבשם פלאי אפי' שלא בפניו אסור ואפי' לקרות לאחרים בשמו כדמוכח ממ"ש לעיל בסימן ר"ס (ומיהו זה אינו מוכרח וכמ"ש לעיל בסימן ר"ס בדרישה ודו"ק) אע"פ שבכאן כתב אסור לתלמיד לקרוא לרבו בשמו והוא שיהיה כו' דמשמע דוקא בשם רבו אסור אבל אחרים ששמם כשם רבו מותר ואפי' בשם פלאי ל' שאינו מדוקדק הוא ולכן כתב ב"י שמ"ש בפ"ו מהלכות ממרים והוא מ"ש רבינו לעיל בשמו בסי' ר"ס הוא עיקר ושם ביאר באר היטב וכתב שהוא סברת עצמו ושם קאי ג"כ על רבו שהרי כלל אביו ורבו יחד ובפ"ה מהלכות ת"ת והוא מ"ש כאן כתבו סתם. ומה שלא תמה רבינו בכאן ע"ז כמו שתמה לעיל בסימן ר"מ דהתם לא תמה אלא על מה שאוסר לקרות לאחרים ששמם כשם רבו או אביו בשם פלאי אפי' שלא בפניו דהתם ע"כ שלא בפניו איירי דאל"כ יהיו דברי הרמב"ם עצמם סתרי אהדדי דלעיל כתב ששם שאינו פלאי מותר לקרות לאחרים והכא אסר אפי' לאחרים אלא ע"כ צ"ל דלעיל איירי שלא בפניו וכאן איירי מה שאסר לאחרים בפניו כמו שהזכיר להדיא כן בדבריו אבל כאן אין יכול לתמה ע"ש פלאי אע"פ שזה ג"כ מיירי שלא בפניו כמ ש בהדיא ואפי' שלא בפניו מ"מ י"ל דמיירי דיקא לקרוא לרבו בשם פלאי אבל לאחרים אפי' בשם פלאי יכול להיות שהוא מותר הואיל שהוא שלא בפניו ודו"ק ואפשר ג"כ לומר ששם לא תמה אלא על מה שאסור לקרוא לאחרים ששמם כשם אביו כמו שהזכיר בהדיא אביו בדבריו אבל לקרות לאחרים ששמם כשם רבו ע"ז לא תמה והכא מיירי ברבו. ומ"ש רבינו כאן ג' בבי דהיינו קריאת רבו שלא בפניו ולהזכיר שמו בפניו והקראת שם אחרים ששמם כשם רבו אף ע"ג דקריאת שמו שלא בפניו לא שייך קריאה כשהוא שלא בפניו וצ"ל דרך שמועה והיינו הזכרה מ"מ לפי מה שכתבתי בדרישה בסימן ר"מ (סעיף קטן ה') א"ש דקריאת שם רבו שלא בפניו היינו אף שמדבר עם אחרים דרך שמועה הכל יודעים שרבו הוא מזכיר כיון שהוא שם פלאי והו"ל כאילו קראו לנוכח. והזכרת שמו בפנינו אף שאינו פלאי ואין העולם יודעין שמרבו הוא מדבר מ"מ כיון שרבו יודע שממנו מדבר אסור וכן הקראות שם אחרים בפניו זילותא הוא נגד עיניו וק"ל: