הניח להן אביהן פרה גזולה כו' ז"ל ב"י גם הג"מ כ"כ בשם ספר מצות אלא שרבינו הוסיף דיבור אחד מדעתו וקראה גזולה ואינו כן דלא בגזולה מיירי אלא כשנטלה ברבית היא כמבואר בר"פ א"נ ואין משם ראיה לסתור דברי הרמב"ם דמדינא אינם חייבים להחזיר הרבית דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית לדידיה אזהר רחמנא לבריה לא אזהר רחמנא אלא דמשום כבוד אביהן חייבים להחזיר ודוקא בדעבד תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת דהוי ליה האי פרה כאילו לא הורישה לבניו מאחר שהיה בדעתו להחזירה והיא דבר המסויים הלכך אף על גב דעדיין לא הוציאה מרשותו חייבים להחזיר מפני כבוד אביהן אבל כי לא עביד תשובה בניו ירשוה והתורה לא חייבתן להחזיר דלדידיה אזהר לבריה לא אזהר הלכך הוי לגמרי ממון דידהו ואינם חייבים לכבד את האב בממונם (דהא איפסק' הלכתא כמ"ד משל אב עכ"ה) אבל בשאר כבוד דלית ביה חסרון כיס אה"נ דמחייבים אע"פ שהוא רשע עכ"ל ועמ"ש בדרישה: