1
כגון שיזרוק פלוני צרור כו' צ"ע אי דוקא בכגון זה שזריקת צרור לים הוא דבר שאינו רגיל לעשותו מפני שאין לחבירו תועלת בו מקרי שבועת שוא אבל אם ישבע שחבירו ישן או שיאכל בלילה שהוא דבר רגיל לעשותו לא מקרי שוא או אם אין חילוק (נראה דקשה ליה ג"כ הא דכתב אח"כ וגם אין לו לישבע על חבירו שיעשה כו' הא כבר כתב דהוא שבועת שוא ואפשר לומר דמ"ש וגם אין לו לישבע כו' ר"ל דאין להשביע לחבירו שיעשה שום דבר כגון שיאמר אני נשבע שתעשה את זה ולפני זה כתב שלא ישבע בפני עצמו שחבירו יזרוק צרור לים ואין חילוק בין יזרוק צרור או אם נשבע שחבירו יאכל וא"ש ל' בד"א שכתב הרמב"ם שמדבר שנשבע לחבירו עכ"ה) אבל ודאי הן זה הן זה לא ישבע עליה כיון שאין ברשותו שיעשנה חבירו עכ"פ: